ИОСИФ ГОФМАН/ ФОРТЕПЬЯННАЯ ИГРА

Я вспоминаю, что Рубинштейн сказал мне однажды:  «Знаете ли вы, почему фортепьянная игра так трудна?  Потому что она таит в себе опасность стать либо аффектированной, либо манерной; если же удается счастливо миновать обе эти западни, тогда перед ней возникает но­вая угроза — оказаться сухой! Истина лежит между этими тремя бедами!»

Теперь, когда я оглядываюсь назад на дни моих за­нятий у Рубинштейна, я вижу, что не столько он меня обучал, сколько я у него научался. Он не был педагогом в обычном смысле этого слова. Он указывал мне верши­ну, с которой открывался прекрасный вид, но как я на нее взберусь, это было мое дело; его это не касалось. «Играйте хоть носом!»

ИОСИФ ГОФМАН

 

 

 

ФОРТЕПЬЯННАЯ  ИГРА

 

ОТВЕТЫ  НА  ВОПРОСЫ 

 

О  ФОРТЕПЬЯННОЙ  ИГРЕ

Рамбам просил похоронить его в Эрец Исраэль. Это завещание было исполнено. Прах великого мудреца перевезли в Эрец Исраэль и захоронили на берегу озера Кинерет вблизи Тверии.

Значение Рамбама в еврейской истории точно выражает распространенная поговорка: «От Моше (бен Амрама) до Моше (бен Маймона) не было подобного Моше».

 

Пиют

טויפ (множ. Пиютим — טויפ) — гимн, включенный в древнейшую литургию, начало развития которой должно быть отнесено еще к эпохе Талмуда. Слово П. греческого происхождения, означает поэзию. Авторы П. называются "пайтаним". В мидрашитской литературе слово П. употребляется исключительно в смысле "вымысла" (Ber. r., LXXXV 3; Ялк. Дан., 1063), но "пайтан", хотя и производное от П., означает автора произведения синагогальной поэзии. Так, р. Элеазар, сын р. Симона бен-Иохаи, аттестуется как знаток Библии, Мишны и как "пайтан" и проповедник (Wajikra r., XXX; Zunz, GV., p. 380; idem., SP., p. 60). Авторы наиболее древних П. (до VII в.), вошедших в молитвенники, нам не известны; у них заметны попытки ввести стихотворный размер; часто встречаются строфы, последовательно начинающиеся буквами в алфавитном порядке. Примерами этого раннего творчества могут служить субботняя утренняя молитва "El Adon, ha-Kol Joducha" и покаянная молитва "We-Hu Rachum", читаемая по понедельникам и четвергам.

4) Rembrant

https://www.rijksmuseum.nl/en/collection/SK-C-5

http://www.rijksmuseum.nl/aria/aria_assets/SK-C-5?page=2&lang=nl&context_space=&context_id=

Еhуда Зив.

יהודה זיו, רגע של מקום - סיפורים מאחורי שמות מקומות, הוצאת צבעונים, 2005

רגע של מקום
יהודה זיו

http://www.tzivonim.com/xcart/pages.php?pageid=9&mode=preview

מבקשים שם ליישוב

איך נולד שם ליישוב חדש?

עוד בראשית תכנונו של היישוב המוסדות המיישבים פונים אל ועדת השמות הממשלתית שליד משרד ראש הממשלה ומבקשים שם מתאים ליישוב העומד לקום. מקומו המתוכנן מצוין בבקשה באמצעות ציון נקודה (נ"צ).
כללי עבודתה של ועדת השמות קובעים כי תחילה יש לחפש את שמו הקדום של המקום, ובדרך כלל מסייעים בכך שמות של כפר, חורבה או מקום גאוגרפי שנשתמרו בפי הערבים תושבי הסביבה. גם אם אין ליישוב שם היסטורי ויש לתת לו שם חדש, מטבע הדברים תנסה ועדת השמות להישען על המקורות הקדומים ולחפש לו שם מצלצל וקולע בין דפי התנ"ך, במשנה, בתלמוד או במדרשים או לפי צלצול שם ערבי של מקום סמוך.

מתןבשנת 1995 נתבקש שם ליישוב כפרי שעמד לקום בין כפר סבא לראש העין בנ"צ 14751736. ואלה היו השמות בשטח: במערב מושב ירחיב שהקימו חיילים משוחררים מיד לאחר מלחמת העצמאות בצד הקו הירוק וקראו לו בשמו בעקבות הפסוק "כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך כאשר דבר לך" (דב' יב:כ); בצפון-מזרח הכפר חַבְּלֶה, שפירוש שמו גפן בעלת שריגים - אך מושב גפן והמרכז הכפרי שׂריגים (לי-און) כבר קיימים בחבל עדולם; במזרח יושב הכפריר ח'רבת ראס עַטִיֶּה שפירוש שמו 'פסגת מתנה'. ואולם את השם מתת כבר נושא יישוב קהילתי ממערב למשטרת סאסא שעל כביש הצפון בצלעו של הר מתת (בגימטריה 840 - גובהו במטרים).
צמד השמות ירחיב ומתת הוליך את הוועדה אל התנ"ך. במשלי יח:טו כתוב: "מתן אדם ירחיב לו". הוועדה בחרה בשם מתן, שם מצלצל וקליט ומתאים מצד משמעותו.

אבני חפץ
לא הרחק ממתן ביקש לו שם נָאות גרעין של בוגרי ישיבות הֶסדר שהתיישב במערב השומרון מדרום-מזרח לטול כרם. צלצול כינויה הערבי של החורבה הסמוכה, ח'רבת חַפצָה (בקתה), הזכיר את דברי ישעיהו: "ושמתי כדכֹד שמשֹתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ" (נד:יב).
כך בא לעולם שם מקום חדש – אבני חפץ.

חולות שוּנרה 

רבים מכינויי המקומות שבפי הערבים שומרים את שמותיהם מימי קדם כפי שמצאום הערבים בפי אבותינו בבואם לכאן במאה השביעית. מקצתם נשתבשו מאז במידה זו או אחרת, ולא תמיד זיהוים ברור. ועדת השמות הממשלתית נוטה ללכת בעקבות צלצולו של השם הערבי ואינה מרבה להשתמש במשמעותו.
כך אירע באזור החולות שבין שבטה לניצנה. בפי בדוויי האזור הוא מכונה שֻנָארָה - שמה הערבי של החגלה, עוף המצוי באזור החולות. צלצול השם זיכה את אזור החולות בשם חולות שונרה – חתול בארמית, ובפינו כינוי לחתול הבר.

מקווה ישראללעתים שמות נולדים באקראי. בית הספר החקלאי של חברת 'כל ישראל חברים' נחנך בשנת 1870 בשבוע שנקראה בתורה פרשת 'בחוקותי', ועל פי ההפטרה שלה ניתן למקום השם מקווה ישראל (יר’ יז:יג).

הכובע המקוואי - כובע עבודה תפור מבד פשוט - שימש את תלמידי מקווה ישראל ונעשה סמלו של בית הספר החקלאי. עד מהרה סיגלה אותו אפנת בני הנעורים, והם כינו אותו 'כובע טמבל' (שיבוש של 'תַנבַּל' הערבי – מטומטם, שהפך בעברית המדוברת למעין כינוי חיבה). היֶקים (עולי גרמניה) שבאו ארצה בראשית שנות השלושים כבר מצאו כאן 'כובע טמבל', חלק מדמותו האופיינית של הצבר. אך הם עצמם קנו להם כובעים מגוהצים כאלה וברמת תפירה מעולה, ולפיכך כינו אותם הצברים 'כובע טמבל אדוני'.

כפר גדעוןבעקבות הגייתם השגויה של שמות ערביים הולידה האוזן האשכנזית כמה שמות משעשעים. למושב מצפון לעפולה על אדמות רֻבָּאע אַל-נָאצְרָה (שטח המרעה של נצרת), שקידומת שמו נשמעה כעין 'ירובעל' - כינויו של השופט גדעון - קבעה ועדת שמות היישובים שליד קק"ל בשנת 1923 את השם כפר גדעון.

ניל"י ונעלה
במערב הר בית אל הוקם בשנת 1981 יישוב קהילתי ליד הכפר נִעְלִין. לאוזניהם האשכנזיות של מייסדיו נשמע השם 'נילין', ולפיכך ביקשו שייקרא יישובם ניל"י (נצח ישראל לא ישקר – שמ"א טו:כט), כשמה של האגודה הציונית.
בשנת 1988 נוסד כאן יישוב קהילתי שכן, ונקבע לו השם נעלֶה על פי הגייתו הנכונה של שם הכפר הסמוך ועל פי הכתוב בפרשת המרגלים "עלה נעלה וירשנו אׁתה" (במד' יג:ל).

גִתיתעל כביש אלון (דרך 508) שוכן מושב בצד בקעה אליפטית, שבשל צורתה נקראה 'גיגית'. גיגית מזכירה בצלצולה גִתית - כלי נגינה קדום, כעין נֵבל קטן, וכך בא לעולם שם המושב גתית.

מחנה אסףהשם מחנה אסף - מחנה צה"ל הסמוך למושב גתית, בראש גבעה שבין המושב לקרן סרטבה שבמזרח – מקורו בספר תהילים.

כשעמדתי בראש מדור ידיעת הארץ בצה"ל נזדמנתי לביקור במחנה זה, והמפקד אמר לי שהוא מחפש שם למחנה. שלפתי מתרמילי את ספר התנ"ך וקראתי באוזניו את הפסוק: "למנצח על הגתית לאסף" (תה' פא 1). המפקד אימץ את השם אסף למחנה וגם ליחידתו. תנו לצה"ל לנצח!

http://moreshet.raanana.muni.il/Web/StreetsAndSites/HistoricalSites/3770.aspx

ברכתו של ח"נ ביאליק: "ילדי ישראל, טהורים בני טהורים..."

– שהיתה מודפסת על-גב "מחברות העברית", בעלות שורותיים או שורה אחת

"למברכיי מן הילדים. ברכת ילדים כתפילתם, לא תשוב ריקם.

על כן ערבו לי מאוד ברכותיכם, ילדי ישראל וקטניו.

כולן כאחת: אלה שבכתב ואלה שבעל פה, בין שנאמרו בגמגום שפתיים חרדות ונכתבו ביד לא מלומדה ובין שנאמרו ונכתבו בעוז ובבטחה, ככל אשר שמו הורים ומורים בפיכם ובידיכם. כולן נאמנות עליי, ואני כופף את ראשי, הכבד מעט משנים, לקבלן באהבה ובתודה ובהמיית לבב ועונה אחריכם "אמן" בפה מלא. אמן ואמן, כה יעשה אלוהים. כה יעשה וכה ייתן ויוסיף גם לכם, ילדי ישראל, טהורים בני טהורים.

 ייתנכם אלוהים רבבות רבבות כצמח השדה וכפרח הבר, ונזרעתם בארץ, והשרשתם בה, ודבקתם באדמתה ולא תִנָּתְשוּ עו ממנה.

והיה כאשר תגדלו, ועבדתם את ארצכם ואת עמכם בידיים אמונות, בלב טהור וברוח נכונה, והייתם כולכם ששון להוריכם ותפארת לארצכם, ולא יבוש בכם עמכם ישראל לעולם.

אמן ואמן.

ממני האוהבכם מאוד מאוד מאוד, ח.נ. ביאליק".

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=7b710fc4596b25648b44472262adc013&id=4230

Джон Мартин (1789—1854) — английский художник, гравёр и иллюстратор, прославившийся изображением сцен катастроф.

http://www.britishmuseum.org/explore/highlights/highlight_objects/pd/j/john_martin,_the_fall_of_babyl.aspx

****************************

John Martin (1789-1854)

Creation of Light, 1824
Mezzotint - 25.4 x 35.3 cm

http://www.varvar.ru/arhiv/gallery/romantism/martin/martin6.html

Джозеф Мэллорд Уильям Тернер (Joseph Mallord William Turner) (1775—1851)

 Рёскин (Раскин) Джон открыл миру Тёрнера как великого пейзажиста.
Ruskin's note on this drawing was 'An early drawing characteristic of his first architectural studies'. It was painted around 1792-93, when Turner was seventeen or eighteen years old, and was probably based on sketches which Turner made during a tour of Kent in 1792. Turner joined the Royal Academy schools in 1789, and around the same time began to work under Thomas Malton (1748-1804), who specialised in architectural draughtsmanship. The assured handling of perspective in this watercolour shows the influence of Malton's teaching, although the broken colour and more dramatic sense of lighting also suggest that Turner was familiar with the work of Edward Dayes (1763-1804) and Thomas Hearne (1744-1817), two of the leading topographical painters of the day. (Text from the 'Ruskin's Turners' Exhibition Website)
http://www.fitzmuseum.cam.ac.uk/gallery/turner/index.htm