четверг, 30 октября 2014 г.
עונג שבת (עונ"ש): האיילות בזמר העברי (ג): בין הילדותי לארוטי
עונג שבת (עונ"ש): האיילות בזמר העברי (ג): בין הילדותי לארוטי: הרשימות הקודמות: א. מה עושות האַיָּלוֹת? ב. סַפְּרִי אַיֶּלֶת-אֲהָבִים האיילות – כיצורים חיים וכדימוי ספרותי – מעמידות, בדרך כלל...
עונג שבת (עונ"ש): פינת ההלכה: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ ומ...
עונג שבת (עונ"ש): פינת ההלכה: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ ומ...: לובלין, בין 1939-1935 (צילום: רומן וישניאק; מקור: de-salva ) מצוות מזוזה מקורה בתורה, שבה נאמר ' וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה א...
פינת ההלכה: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ ומעליותיך
מצוות מזוזה מקורה בתורה, שבה נאמר 'וְהָיוּ
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ ...
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (דברים, ו 9-6). פשט
המקרא הוא: דברי האל צריכים להיות מול עיניך, תזכורת קבועה, ועל כן יש
לכתוב אותם בצורה סמלית על כתלי הבית. בשל כך מוכנס למזוזה קלף קטן ועליו
רשומות שתי פרשיות מן התורה.
כמה פרקים מאוחר יותר מוסיפה התורה ואומרת: 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן
יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה'
לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' (דברים, יא
21-20). מכאן התפתחה תפיסה עממית הגורסת כי תפקיד המזוזה הוא לשמור על הבית ויושביו מפני מזיקים שונים ומשונים. וכך נפוצו סיפורים – מימות התלמוד ועד ימינו – על המזוזה כשומרת ומצילה, והדברים ידועים.
מלכתחילה,
פוסקי ההלכה ציינו כי יש לקבוע את המזוזה רק במקום שבו גרים, כלומר בחדרי
שינה וכן על משקופי הכניסה לבתי מגורים, אך בהדרגה התפשט המנהג והקיף גם
מקומות שבהם אין גרים כלל – מכניסה לבתי כנסת (על פי השלחן ערוך בתי כנסת חייבים במזוזה רק אם מישהו גר בהם), עבור במחסנים, בחנויות ובסופרמרקטים, וכלה בחדרי מדרגות ובמעליות.
אמנם בביתי שלי אין מעלית, אך משום חיבוב מצווה שאלתי שני רבנים (אמתיים),
הקוראים את עונ"ש, מה דעתם על מצוות מזוזה במעלית. וזו תשובתם הרמתה:
ענה לי האחד:
עיינתי בספרו של יעקב ישעיה בלוי, 'חובת הדר' (ירושלים תשל"ב, עמ' מד), ואכן הוא זה שחידש את ההלכה המחמירה.
בהערות הוא מדמה את תא המעלית ל'לוּל הפתוח
מן הבית לעליה', שנזכר בתלמוד הבבלי (מסכת מנחות, לד ע"א) כחייב במזוזה.
'לול' זה התפרש בדברי רש"י כ'ארובה באמצע העליה ועולין לה מן הבית במעלות',
ובלוי, בשכלו הזך, גורס שהמעליות של ימינו הן 'ממש כאותו לול'.
ממש אחד לאחד...
אז הנה למדנו משהו על גלגוליה של מצווה מדאורייתא שיצאה קצת משליטה.
יום ראשון, 26 באוקטובר 2014
פינת ההלכה: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ ומעליותיך
 |
| לובלין, בין 1939-1935 (צילום: רומן וישניאק; מקור: de-salva) |
מצוות מזוזה מקורה בתורה, שבה נאמר 'וְהָיוּ
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ ...
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (דברים, ו 9-6). פשט
המקרא הוא: דברי האל צריכים להיות מול עיניך, תזכורת קבועה, ועל כן יש
לכתוב אותם בצורה סמלית על כתלי הבית. בשל כך מוכנס למזוזה קלף קטן ועליו
רשומות שתי פרשיות מן התורה.
כמה פרקים מאוחר יותר מוסיפה התורה ואומרת: 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן
יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה'
לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' (דברים, יא
21-20). מכאן התפתחה תפיסה עממית הגורסת כי תפקיד המזוזה הוא לשמור על הבית ויושביו מפני מזיקים שונים ומשונים. וכך נפוצו סיפורים – מימות התלמוד ועד ימינו – על המזוזה כשומרת ומצילה, והדברים ידועים.
מלכתחילה,
פוסקי ההלכה ציינו כי יש לקבוע את המזוזה רק במקום שבו גרים, כלומר בחדרי
שינה וכן על משקופי הכניסה לבתי מגורים, אך בהדרגה התפשט המנהג והקיף גם
מקומות שבהם אין גרים כלל – מכניסה לבתי כנסת (על פי השלחן ערוך בתי כנסת חייבים במזוזה רק אם מישהו גר בהם), עבור במחסנים, בחנויות ובסופרמרקטים, וכלה בחדרי מדרגות ובמעליות.
המזוזה
בפתח המעלית היא מהתופעות היותר משונות של מצוות מזוזה. מישהו גר שם?
אפילו ד' אמות מינימליות אין שם, בדרך כלל. אף על פי כן, פוסקים שונים דנו
בשאלה זו ברצינות ואני לתומי חשבתי שמדובר בפלפול לשמו, בחינת 'דרוש וקבל
שכר'.
לא מכבר שלח לי ניסן תימן מפרדס חנה את התמונות הבאות וכתב:
בפתח המעלית היא מהתופעות היותר משונות של מצוות מזוזה. מישהו גר שם?
אפילו ד' אמות מינימליות אין שם, בדרך כלל. אף על פי כן, פוסקים שונים דנו
בשאלה זו ברצינות ואני לתומי חשבתי שמדובר בפלפול לשמו, בחינת 'דרוש וקבל
שכר'.
לא מכבר שלח לי ניסן תימן מפרדס חנה את התמונות הבאות וכתב:
הנה כמה תמונות של המעלית שראיתי בבנין
בעיר נתיבות. בקומת הכניסה המזוזה נמצאת בצד ימין ובקומות למעלה המזוזות בצד שמאל. ההסבר שנמסר
לי היה, שצד ימין זו הכניסה ל'חדר' וצד שמאל זו היציאה. אני
עדיין מתקשה להאמין למראה עיניי, אך הנה ההוכחה. איני יודע עד כמה התופעה נפוצה בנתיבות
אולי תתייחס לתופעה מגוחכת זו בבלוג שלך.
אמנם בביתי שלי אין מעלית, אך משום חיבוב מצווה שאלתי שני רבנים (אמתיים),
הקוראים את עונ"ש, מה דעתם על מצוות מזוזה במעלית. וזו תשובתם הרמתה:
ענה לי האחד:
לגבי מזוזה במעלית, זה באמת דבר שלא רואים אותו כמעט, כי כמו
שכתבת, עיקר עניינה של מזוזה הוא במקום שאפשר לגור בו, ומעלית לא בדיוק עונה על
הקריטריונים (אפרים קישון תיאר פעם באיזו
סאטירה, עולה חדש שהגיע לארץ והסתדר מייד עם קניית דירה, עכשיו כולם מקנאים בו – הוא הצליח להשיג מעלית ישנה ביפו. כל הכפתורים עוד שלמים בה, סיפר...). אבל מכל מקום, היות שמעיקר הדין גם 'בית שער', כלומר מבוא
שעוברים בו בדרך לדירה, צריך מזוזה. היו שסברו, שאף מעלית הריהי סוג של 'בית שער' וממילא לשיטתם צריכה מזוזה. בפועל כמעט בשום מקום לא עושים זאת.
ענה לי השני:
הפוסקים
דנו רבות אם חייבים בזה או לא. רוב הפוסקים מתירים (כלומר, שלא צריך), אבל הרב יעקב בלוי, בספרו
הידוע על הלכות מזוזה 'חובת הדר', פסק שזו חובה ממש, וגם ה'מנחת יצחק' פסק שזו חובה (אמנם לא בנחרצות כמו הרב בלוי). יש עוד
פוסקים שחייבו, כמו הרב נתן געשטטנער בספרו 'להורות נתן', אך רוב מוחלט של
הפוסקים התירו, כולל הרב שלמה זלמן אויירבך והרב אלישיב.
בפועל
הרבה מחמירים לשים מזוזה בלא ברכה, וכמו שהרב עובדיה פסק בספרו: 'מעלית,
יש אומרים שאינה חייבת במזוזה, כיון שלא עשויה לדירה אלא דירת עראי, שהרי היא
מטלטלת ואין בה מקום קבע ... וגם הפתח הקבוע שבבנין, שדרכו נכנסים למעלית, פטור מן המזוזה. ויש
אומרים שהמעלית חייבת במזוזה. והמנהג כסברא ראשונה. והמחמיר לקבוע שם מזוזה בלי
ברכה, תבוא עליו ברכה'.
ראיתי פעם אחת 'טריק' יפה שמישהו עשה. במקום לשים
מזוזות על כל חללי המעלית, הוא שם בתוך המעלית עצמה, כך שבכל פעם שנפתחת המעלית
באיזה קומה יש שם מזוזה סמוך למשקוף. אך כמובן לא בכל מעלית זה שייך, כי הרי זה
צריך להיות בטפח הקרוב למשקוף על פי הלכה.
מצד
ההשקפה, המזוזה היא שמירה וברכה, והיא המצווה היחידה שהיא עצמה לצורך
שמירה (כמו שכתבו ה'טור' ועוד). ולכן נוהגים לשים מזוזות גם בבתי
מדרשות ובבתי כנסיות, וכן במקומות ציבוריים שמצד הדין פטורים, וגם במקומות
פטורים בתוך הבית, כמו חדר שהוא לא למגורים. על דרך זה שמים מזוזות גם במעלית, אבל כמובן ללא
ברכה.
עיינתי בספרו של יעקב ישעיה בלוי, 'חובת הדר' (ירושלים תשל"ב, עמ' מד), ואכן הוא זה שחידש את ההלכה המחמירה.
בהערות הוא מדמה את תא המעלית ל'לוּל הפתוח
מן הבית לעליה', שנזכר בתלמוד הבבלי (מסכת מנחות, לד ע"א) כחייב במזוזה.
'לול' זה התפרש בדברי רש"י כ'ארובה באמצע העליה ועולין לה מן הבית במעלות',
ובלוי, בשכלו הזך, גורס שהמעליות של ימינו הן 'ממש כאותו לול'.
ממש אחד לאחד...
אז הנה למדנו משהו על גלגוליה של מצווה מדאורייתא שיצאה קצת משליטה.
 |
| מזוזה להורים אמריקנים שמחפשים משמעות (מקור: אמזון) |
עונג שבת (עונ"ש): הקשת של גיורא גודיק
עונג שבת (עונ"ש): הקשת של גיורא גודיק: חיים נחמן ביאליק, ספר הדברים , 'אופיר, ברלין וירושלים תרפ"ב ( איור: תום זידמן-פרויד) לא מכבר פרסם גיא זהבי רשימה באתר ...
הקשת של גיורא גודיק
לא מכבר פרסם גיא זהבי רשימה באתר 'בא במייל' ('האם "שם מעבר לקשת" הוא שיר ציוני במסווה?'), ובה טען כי אם נתרגם לעברית את השיר הידוע Over the Rainbow,
שחובר בשנת 1939 עבור הסרט 'הקוסם מארץ עוץ', נגלה שמדובר בשיר ציוני
למהדרין, שכן המחבר נכסף בו לארץ שבה השמיים כחולים והחלומות מתגשמים.
רשימה זו – שלמעשה אינה אלא פלגיאט מרשימה באנגלית, שאותה פרסם שמחה יעקובוביץ ('הארכאולוג העירום') בבלוג שלו כבר במארס 2014 – נשלחה אליי על ידי כמה קוראים. התייחסתי אליה בתגובות לפוסט שפרסמתי בעונ"ש לפני כשנתיים וכותרתו הייתה 'הקשת שבענן ומעבר לה':
לא
היה צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאין סיכוי רב שמחזמר כזה עשוי להלהיב
את הקהל הישראלי. הוא הוצג בברודוויי לראשונה בשנת 1947 ואחר כך שוב
ב-1960. ב-1968, ארבע שנים לאחר פגישתנו, הופק על פיו גם סרט מוזיקלי
בבימויו של פרנסיס פורד קופולה ובכיכובו של פרד אסטר. הסרט לא זכה להצלחה
מסחררת, אבל חימם את ליבם של בני הקהילה האירית הגדולה בארה"ב והציפם בגלי
נוסטלגיה. ישבנו אפוא בסלון דירתו של סעידי, הקשבנו לסיפור המעשה ולכמה שירים, וגודיק
החליט: 'זהו. יש לנו את "גבירתי הנאווה" מספר 2'.
לקשת, אני בטוח שיאשר כל מילה שכתבתי.
ברשימת ההמשך אפתיע גם את גודיק, ואספר כיצד בזכות אותו תקליט, שעלה 3.75 דולר, הרווחתי סכום גדול פי מאה...
יום שלישי, 28 באוקטובר 2014
הקשת של גיורא גודיק
 |
| חיים נחמן ביאליק, ספר הדברים, 'אופיר, ברלין וירושלים תרפ"ב (איור: תום זידמן-פרויד) |
לא מכבר פרסם גיא זהבי רשימה באתר 'בא במייל' ('האם "שם מעבר לקשת" הוא שיר ציוני במסווה?'), ובה טען כי אם נתרגם לעברית את השיר הידוע Over the Rainbow,
שחובר בשנת 1939 עבור הסרט 'הקוסם מארץ עוץ', נגלה שמדובר בשיר ציוני
למהדרין, שכן המחבר נכסף בו לארץ שבה השמיים כחולים והחלומות מתגשמים.
רשימה זו – שלמעשה אינה אלא פלגיאט מרשימה באנגלית, שאותה פרסם שמחה יעקובוביץ ('הארכאולוג העירום') בבלוג שלו כבר במארס 2014 – נשלחה אליי על ידי כמה קוראים. התייחסתי אליה בתגובות לפוסט שפרסמתי בעונ"ש לפני כשנתיים וכותרתו הייתה 'הקשת שבענן ומעבר לה':
הרשימה
שהתפרסמה ב'בא במייל' על 'ציוניותו' כביכול של השיר 'מעבר לקשת' היא קשקוש
גדול ורק מוכיחה עד כמה פריכה ונזילה היא ההגדרה של 'שיר ציוני'. אין שום
קשר – גלוי או סמוי – בין
השיר שנכתב לסרט 'הקוסם מארץ עוץ', לבין ציונות או פלשתינה-א"י. לפעמים –
כמו שאמרו על פרויד – 'ארון' הוא סתם ארון ולא צריך לחפש משמעויות נסתרות.
מותר
ליהודי אמריקני לכתוב פנטזיה על ארץ עם שמיים כחולים, שם כל החלומות
מתגשמים, ולא לחשוב בכלל על ארץ ישראל. יש עוד כמה ארצות בעולם (ומחוץ
לעולם) שיש בהן שמיים כחולים והלב נושא אותך לשם...
מחברי
השיר, הפזמונאי יִיפּ הרבורג (מת 1981) והמלחין הרולד ארלן (מת 1986), אכן
היו יהודים, אבל שניהם חיו שנים ארוכות לאחר הקמת מדינת ישראל. הם היו
מפורסמים מאוד (וגם עשירים מאוד מתמלוגי השיר), התראיינו על השיר עשרות
פעמים, ויכלו לספר שהתכוונו לכך, ולו ברמז – אבל הם מעולם לא אמרו זאת. הם
גרו בארצות הברית, לא בברית המועצות, ולא היו צריכים להסתיר את ציוניותם.
בקיצור, אין בפרשנות זו לא קורט ולא קורטוב של אמת.
פניתי גם לידיד
הבלוג, דן אלמגור, וביקשתי לשמוע את תגובתו. כרגיל, הסיפור הזה הזכיר לו
סיפור אחר לגמרי, שקשור איכשהו בקשת, בייפּ הרבורג ובגיורא גודיק...
הבלוג, דן אלמגור, וביקשתי לשמוע את תגובתו. כרגיל, הסיפור הזה הזכיר לו
סיפור אחר לגמרי, שקשור איכשהו בקשת, בייפּ הרבורג ובגיורא גודיק...
 |
| איור: נעם נדב |
מאת דן אלמגור
ביולי 1964, בחופשת הקיץ הראשונה שלנו מלימודינו בלוס-אנג'לס, קיבלתי מתל-אביב מברק מגיורא גודיק, המפיק האגדי של 'גבירתי
הנאווה', ובו הוא מודיעני, שהנה הוא עומד להגיע לניו-יורק כדי לחפש את המחזמר המתאים ביותר לרשת את
הצלחת 'גבירתי'. הוא אף ציין את שם המלון שבו יתאכסן בניו-יורק ((Commodore. באותו שבוע נפתח בניו-יורק היריד העולמי, ובטלוויזיה הודיעו שלא נותר בניו-יורק אף לא חדר לינה אחד לרפואה, אבל אני, בתמימותי כי רבה, קניתי כרטיס טיסה לחוף המזרחי וצלצלתי מנמל התעופה קנדי לבית המלון, כדי להודיע
לגודיק ולבעל המלון שאני מגיע.
הנאווה', ובו הוא מודיעני, שהנה הוא עומד להגיע לניו-יורק כדי לחפש את המחזמר המתאים ביותר לרשת את
הצלחת 'גבירתי'. הוא אף ציין את שם המלון שבו יתאכסן בניו-יורק ((Commodore. באותו שבוע נפתח בניו-יורק היריד העולמי, ובטלוויזיה הודיעו שלא נותר בניו-יורק אף לא חדר לינה אחד לרפואה, אבל אני, בתמימותי כי רבה, קניתי כרטיס טיסה לחוף המזרחי וצלצלתי מנמל התעופה קנדי לבית המלון, כדי להודיע
לגודיק ולבעל המלון שאני מגיע.
לתמהוני הודיע לי פקיד הקבלה שהשם גודיק אינו מוכר להם,
שהוא לא הזמין חדר כפול או שני חדרים, וגם אם היה מזמין – אין סיכוי שהיה
מוצא אצלם, או בכל מלון אחר בעיר, חדר פנוי.
שהוא לא הזמין חדר כפול או שני חדרים, וגם אם היה מזמין – אין סיכוי שהיה
מוצא אצלם, או בכל מלון אחר בעיר, חדר פנוי.
מה עושים? פעם ראשונה בחיי אני בניו-יורק ואין לי חברים או חדר. למזלי, מצאתי בפנקסי את מספר הטלפון של הזמרת גאולה גיל,
שכמה שבועות קודם שמעתיה בקונצרט בלוס-אנג'לס (עם בעלה דאז דובי זלצר, מיכה כגן, יגאל חרד
וחוליו – להקת 'אורנים צבר'). גאולה היתה אז חביבה וביקשה שכאשר אגיע לניו-יורק אתקשר. אז
התקשרתי.
שכמה שבועות קודם שמעתיה בקונצרט בלוס-אנג'לס (עם בעלה דאז דובי זלצר, מיכה כגן, יגאל חרד
וחוליו – להקת 'אורנים צבר'). גאולה היתה אז חביבה וביקשה שכאשר אגיע לניו-יורק אתקשר. אז
התקשרתי.
היי, דן! יופי שזכרת. לצערי, אין בכל
העיר אף חדר להשכרה. אבל אני מכירה במקרה שם של מלון קטן למהגרים ופליטים
ממזרח אירופה, שבשביס-זינגר כתב עליו ועליהם סיפורים. נסה שם.
ניסיתי. הודיעו לי
שאני יכול לקבל מיטה בחדר
של ארבעה. לקחתי. חבריי לחדר הצר היו צעירים בני שמונים-תשעים, רובם אכולי
רזון ומכחכחים. אבל אני הייתי שקט וסובלני. 'הרי מדובר ביום אחד בלבד',
אמרתי לעצמי, 'מחר כבר יגיע גודיק ובוודאי יזמין אותי להצטרף אליו למלון
היפה שלו שבו הזמין לי חדר'.
שאני יכול לקבל מיטה בחדר
של ארבעה. לקחתי. חבריי לחדר הצר היו צעירים בני שמונים-תשעים, רובם אכולי
רזון ומכחכחים. אבל אני הייתי שקט וסובלני. 'הרי מדובר ביום אחד בלבד',
אמרתי לעצמי, 'מחר כבר יגיע גודיק ובוודאי יזמין אותי להצטרף אליו למלון
היפה שלו שבו הזמין לי חדר'.
במלון 'קומודור' הסנובי (היום מלון 'גראנד האייט', ברחוב 42)
אפילו לא רצו לרשום את מספר הטלפון של המלון העלוב שלי כדי להעבירו
לטייקון הישראלי האמור להגיע ולכבדם בנוכחותו. אך גם עם זה הצלחתי להתמודד:
במקרה היה רשום אצלי מספר הטלפון של לני גרין, הסוכן הניו-יורקי של גודיק,
ועדכנתי אותו. הוא קצת הופתע לשמוע
שגודיק עומד להגיע לניו-יורק.
אפילו לא רצו לרשום את מספר הטלפון של המלון העלוב שלי כדי להעבירו
לטייקון הישראלי האמור להגיע ולכבדם בנוכחותו. אך גם עם זה הצלחתי להתמודד:
במקרה היה רשום אצלי מספר הטלפון של לני גרין, הסוכן הניו-יורקי של גודיק,
ועדכנתי אותו. הוא קצת הופתע לשמוע
שגודיק עומד להגיע לניו-יורק.
במשך כעשרה ימים ניצלתי בכיף את ביקורי בניו-יורק. בערב הראשון ראיתי בפרינג' הצגה של שישה שחקנים ושחקניות (מחציתם
שחורים ומחציתם לבנים), שנקראה 'באמריקה הלבנה', ובהשראת סגנונה עיצבתי כעבור חמש שנים את
'איש חסיד היה', ואחר כך גם את 'אל תקרא לי שחור'. פעמיים ביום הלכתי לראות מחזות זמר: 'דבר מצחיק קרה בדרך אל
הפורום' (הצגה יומית שבזכותה הגעתי עוד באותו ערב לוושינגטון הבירה ושם הייתי בין 3,000
הצופים הראשונים שראו את ההפקה הראשונה של 'כנר על הגג', חודשיים לפני שהגיעה
לברודוויי), 'אוליבר', 'איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ', ועוד.
שחורים ומחציתם לבנים), שנקראה 'באמריקה הלבנה', ובהשראת סגנונה עיצבתי כעבור חמש שנים את
'איש חסיד היה', ואחר כך גם את 'אל תקרא לי שחור'. פעמיים ביום הלכתי לראות מחזות זמר: 'דבר מצחיק קרה בדרך אל
הפורום' (הצגה יומית שבזכותה הגעתי עוד באותו ערב לוושינגטון הבירה ושם הייתי בין 3,000
הצופים הראשונים שראו את ההפקה הראשונה של 'כנר על הגג', חודשיים לפני שהגיעה
לברודוויי), 'אוליבר', 'איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ', ועוד.
רק אחרי עשרה ימים
צלצל גודיק, שנשמע מופתע שבכלל הגעתי לניו-יורק מהחוף המערבי. הסוכן שלו
מצא לו כמובן חדר ב'קומודור' ואילו אני הוזמנתי לפגישה במשרדו של הסוכן.
כשישבנו שם שאלתי אותו אם זכר להביא לי את התקליט אריך הנגן של 'גבירתי הנאווה' (ההצגה עלתה בארץ רק לאחר שנסעתי כבר לארה"ב, ולא ראיתיה). הפעם התברר שזכר. הוא הוציא את התקליט ואמר בקול ענייני: '3.75
דולר, בבקשה'. לני פער פיו מרוב תדהמה, אבל אני הוצאתי שטר של חמישה דולר ושילמתי. לא זכור לי אם קיבלתי עודף.
צלצל גודיק, שנשמע מופתע שבכלל הגעתי לניו-יורק מהחוף המערבי. הסוכן שלו
מצא לו כמובן חדר ב'קומודור' ואילו אני הוזמנתי לפגישה במשרדו של הסוכן.
כשישבנו שם שאלתי אותו אם זכר להביא לי את התקליט אריך הנגן של 'גבירתי הנאווה' (ההצגה עלתה בארץ רק לאחר שנסעתי כבר לארה"ב, ולא ראיתיה). הפעם התברר שזכר. הוא הוציא את התקליט ואמר בקול ענייני: '3.75
דולר, בבקשה'. לני פער פיו מרוב תדהמה, אבל אני הוצאתי שטר של חמישה דולר ושילמתי. לא זכור לי אם קיבלתי עודף.
 |
| גיורא גודיק (1977-1921) |
סיפרתי לגודיק
בהתלהבות על 'כנר על הגג' שראיתי בוושינגטון וטרם הגיע לברודוויי, לתדהמתי
(השנייה) אמר שהוא והקהל בארץ לא מעוניינים במחזה יהודי. זה היה קצת מוזר
בעיניי, כי גודיק תמיד התגאה בכך ששני הוריו,
ששיחקו בתאטרון יידיש בוורשה, היו משאירים אותו, התינוק, בעריסה מאחורי
הקלעים עד
לתום ההצגה. כיוון שאת 'אוליבר' כבר חטפה 'הבימה', אז הוא מעוניין ב'איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ' (How to Succeed in Business Without Really Trying). זו תהיה ההצגה שתירש מ'גבירתי הנאווה' את ההצלחה המסחרית המסחררת. אמרתי לו שראיתי את
המחזמר, שהוא 'אמריקני' מדי ולדעתי לא ידבר אל הקהל בארץ. באותם ימים עוד לא הייתה
בארץ טלוויזיה, והסדרות על הווי ה'ביזנס' האמריקני לא היו מוכרות כלל.
בהתלהבות על 'כנר על הגג' שראיתי בוושינגטון וטרם הגיע לברודוויי, לתדהמתי
(השנייה) אמר שהוא והקהל בארץ לא מעוניינים במחזה יהודי. זה היה קצת מוזר
בעיניי, כי גודיק תמיד התגאה בכך ששני הוריו,
ששיחקו בתאטרון יידיש בוורשה, היו משאירים אותו, התינוק, בעריסה מאחורי
הקלעים עד
לתום ההצגה. כיוון שאת 'אוליבר' כבר חטפה 'הבימה', אז הוא מעוניין ב'איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ' (How to Succeed in Business Without Really Trying). זו תהיה ההצגה שתירש מ'גבירתי הנאווה' את ההצלחה המסחרית המסחררת. אמרתי לו שראיתי את
המחזמר, שהוא 'אמריקני' מדי ולדעתי לא ידבר אל הקהל בארץ. באותם ימים עוד לא הייתה
בארץ טלוויזיה, והסדרות על הווי ה'ביזנס' האמריקני לא היו מוכרות כלל.
נראה היה שהוא נפגע
קצת מכך שערערתי על שיקול דעתו. ואז לני,
הסוכן, אמר שיש מחזמר מצוין אחר שהוא ממליץ להביאו לארץ. הוא אפילו כבר קבע
לנו פגישה, עוד באותו יום, בביתו של תסריטאי ומפיק אמריקני ממוצא לבנוני
ושמו פרד סעידי (Fred Saidy). את המחזה והפזמונים כתב לא אחר מאשר ייפּ הארבורג הידוע, מחבר הלהיט הענק 'מעבר
לקשת', שאותו שרה דורותי (ג'ודי גארלנד) בסרט 'הקוסם מארץ עוץ'.
הרעיון להביא לארץ, מיד אחרי 'גבירתי
הנאווה', מחזמר שכתבו יחד יהודי ולבנוני נשמע מאתגר. נסענו שלושתנו לביתו של סעידי,
שאירח אותנו בחום וניכר היה שגם הוא מתלהב מן הרעיון שהמחזמר יוצג בישראל.
קצת מכך שערערתי על שיקול דעתו. ואז לני,
הסוכן, אמר שיש מחזמר מצוין אחר שהוא ממליץ להביאו לארץ. הוא אפילו כבר קבע
לנו פגישה, עוד באותו יום, בביתו של תסריטאי ומפיק אמריקני ממוצא לבנוני
ושמו פרד סעידי (Fred Saidy). את המחזה והפזמונים כתב לא אחר מאשר ייפּ הארבורג הידוע, מחבר הלהיט הענק 'מעבר
לקשת', שאותו שרה דורותי (ג'ודי גארלנד) בסרט 'הקוסם מארץ עוץ'.
הרעיון להביא לארץ, מיד אחרי 'גבירתי
הנאווה', מחזמר שכתבו יחד יהודי ולבנוני נשמע מאתגר. נסענו שלושתנו לביתו של סעידי,
שאירח אותנו בחום וניכר היה שגם הוא מתלהב מן הרעיון שהמחזמר יוצג בישראל.
 |
| פרד סעידי (1982-1907) |
המחזמר נקרא (קשתו של פיניאן) Finian's Rainbow ועלילתו מתרחשת בנוף פסטורלי באירלנד ובאווירת הפולקלור
והמיתולוגיה האירית. הקשת אינה, כמובן, קשת מלחמה, אלא אותה קשת ססגונית בשמיים שאופיינית מאד לאירלנד. כל מי שמטייל באי זה, ובמיוחד בדרומו, יכול לראות שוב ושוב בשמים קשת ענקית
מאופק לאופק, ואף אני ראיתיה במו עיניי בביקוריי באירלנד כעבור שנים. ייפ הרבורג היהודי לא חלם אפוא על הקשת הנפרשת בשמי ארץ הקודש, ש'הָאָבִיב בָּהּ יִנְוֶה עוֹלָמִים', אלא על הקשת הנראית בשלל צבעיה בשמי אירלנד. כראוי לפולקלור האירי, אחד הגיבורים הראשיים של ההצגה היה מין ננס שובב, leprechaun (בדומה ל'עוץ-לי גוץ-לי').
והמיתולוגיה האירית. הקשת אינה, כמובן, קשת מלחמה, אלא אותה קשת ססגונית בשמיים שאופיינית מאד לאירלנד. כל מי שמטייל באי זה, ובמיוחד בדרומו, יכול לראות שוב ושוב בשמים קשת ענקית
מאופק לאופק, ואף אני ראיתיה במו עיניי בביקוריי באירלנד כעבור שנים. ייפ הרבורג היהודי לא חלם אפוא על הקשת הנפרשת בשמי ארץ הקודש, ש'הָאָבִיב בָּהּ יִנְוֶה עוֹלָמִים', אלא על הקשת הנראית בשלל צבעיה בשמי אירלנד. כראוי לפולקלור האירי, אחד הגיבורים הראשיים של ההצגה היה מין ננס שובב, leprechaun (בדומה ל'עוץ-לי גוץ-לי').
לא
היה צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאין סיכוי רב שמחזמר כזה עשוי להלהיב
את הקהל הישראלי. הוא הוצג בברודוויי לראשונה בשנת 1947 ואחר כך שוב
ב-1960. ב-1968, ארבע שנים לאחר פגישתנו, הופק על פיו גם סרט מוזיקלי
בבימויו של פרנסיס פורד קופולה ובכיכובו של פרד אסטר. הסרט לא זכה להצלחה
מסחררת, אבל חימם את ליבם של בני הקהילה האירית הגדולה בארה"ב והציפם בגלי
נוסטלגיה. ישבנו אפוא בסלון דירתו של סעידי, הקשבנו לסיפור המעשה ולכמה שירים, וגודיק
החליט: 'זהו. יש לנו את "גבירתי הנאווה" מספר 2'.
 |
| קשתו של פיניגאן, המחזמר שעלה בברודווי בשנת 1960 |
לחצנו כולנו ידיים בלבביות, אבל כשיצאנו למעלית אמרתי לגודיק
שזו תהיה שגיאה של ממש אם בעקבות הצלחת 'גבירתי הנאווה' הוא יעלה את 'איך להצליח
בעסקים', או את 'קשתו של פיניאן'.
'אם כבר פולקלור', הפצרתי בו שוב, 'אז בכל זאת, למה לא "כנר על
הגג"? המחזמר יגיע בעוד חודשיים לברודוויי ואין לי ספק שיצליח מאד'. אבל הוא הביט בי בזלזול כאומר: 'מה
אתה בכלל מבין בשואו-ביזנס?'.
כיוון שהיה עלי לחזור אל משפחתי בלוס-אנג'לס נפרדנו לשלום, כשהוא
מתעלם מכיסוי ההוצאות של כרטיס הטיסה שלי והמלון. הוא אמר רק: 'תשמע ממני תוך כמה
ימים'. נפרדתי מחבריי לחדר במלון הקטן והישן וחזרתי
לחיק המשפחה בחוף המערבי. כשהגעתי, כבר חיכה לי מברק מגודיק, בעברית
באותיות אנגליות: 'ראיתי שלא התפעלת משני המחזות, סטופ. לי יש פרינציפ:
אני לא נותן מחזה לתרגום למי שלא מתלהב ממנו. סטופ. אז חיים חפר יתרגם את המחזות.
סטופ'.
שזו תהיה שגיאה של ממש אם בעקבות הצלחת 'גבירתי הנאווה' הוא יעלה את 'איך להצליח
בעסקים', או את 'קשתו של פיניאן'.
'אם כבר פולקלור', הפצרתי בו שוב, 'אז בכל זאת, למה לא "כנר על
הגג"? המחזמר יגיע בעוד חודשיים לברודוויי ואין לי ספק שיצליח מאד'. אבל הוא הביט בי בזלזול כאומר: 'מה
אתה בכלל מבין בשואו-ביזנס?'.
כיוון שהיה עלי לחזור אל משפחתי בלוס-אנג'לס נפרדנו לשלום, כשהוא
מתעלם מכיסוי ההוצאות של כרטיס הטיסה שלי והמלון. הוא אמר רק: 'תשמע ממני תוך כמה
ימים'. נפרדתי מחבריי לחדר במלון הקטן והישן וחזרתי
לחיק המשפחה בחוף המערבי. כשהגעתי, כבר חיכה לי מברק מגודיק, בעברית
באותיות אנגליות: 'ראיתי שלא התפעלת משני המחזות, סטופ. לי יש פרינציפ:
אני לא נותן מחזה לתרגום למי שלא מתלהב ממנו. סטופ. אז חיים חפר יתרגם את המחזות.
סטופ'.
בעת הפקת 'גבירתי
הנאווה' לא היה לגודיק כסף למימון ההפקה ועל כן היא מומנה על ידי משרדי הפצת הכרטיסים בתל-אביב ('לאן' ואחרים), שגם גרפו
את רוב הרווחים. הפעם, כאיש עסקים ממולח, החליט המפיק להשקיע לבדו את כל הכסף, כדי שיזכה גם לבדו בכל הרווחים. חיים חפר תרגם וג'וקי ארקין שיחק בתפקיד הראשי. 'איך להצליח בעסקים מבלי
להתאמץ' עלה על הבמה בתל-אביב בשנת 1965 ברעש גדול – ככלות הכל זו הייתה ההפקה השנייה אחרי 'גבירתי הנאווה'! – אך למרבה האירוניה ירד כעבור שבועות מעטים. גודיק הפסיד את כל הכסף שהשקיע (לבדו) וכן את רווחיו מהצלחת 'גבירתי'.
הנאווה' לא היה לגודיק כסף למימון ההפקה ועל כן היא מומנה על ידי משרדי הפצת הכרטיסים בתל-אביב ('לאן' ואחרים), שגם גרפו
את רוב הרווחים. הפעם, כאיש עסקים ממולח, החליט המפיק להשקיע לבדו את כל הכסף, כדי שיזכה גם לבדו בכל הרווחים. חיים חפר תרגם וג'וקי ארקין שיחק בתפקיד הראשי. 'איך להצליח בעסקים מבלי
להתאמץ' עלה על הבמה בתל-אביב בשנת 1965 ברעש גדול – ככלות הכל זו הייתה ההפקה השנייה אחרי 'גבירתי הנאווה'! – אך למרבה האירוניה ירד כעבור שבועות מעטים. גודיק הפסיד את כל הכסף שהשקיע (לבדו) וכן את רווחיו מהצלחת 'גבירתי'.
 |
| דבר, 23 במרס 1965 |
את 'קשתו של פיניאן' גודיק כבר לא
העז להעלות...
העז להעלות...
רק אחרי שנתיים ויותר
הודיע גודיק לפתע שהוא עומד להציג
את 'כנר על הגג'. מסיבות שונות רצה גודיק שיורם קניוק הוא שיתרגם, אבל בעלי
הזכויות, שהכירו אותי, הודיעו לו חד-משמעית שעליו למסור את התרגום לידיי
(סיפרתי על כך בעונ"ש כאן). ואכן, תרגמתי את המחזה וההצגה רצה כ-650 פעם. אחריה באה
ההפקה ביידיש (חברי שרגא פרידמן תירגם ליידיש את התרגום העברי שלי), ואחריה ההפקה
בגרמניה, 'אנטבקה' עם שמואל רודנסקי. גודיק הרוויח מיליונים משלוש ההפקות האלה אבל מעולם לא החזיר לי את
הוצאות הטיסה לניו-יורק, את עלות השהייה במלון המהגרים שם, ואפילו לא את ה-3.75 דולר שגבה ממני
עבור התקליט של השירים ל'גבירתי הנאווה' שאני תרגמתי. סטופ.
ואם הוא קורא כעת את עונ"ש, אי שם מעברהודיע גודיק לפתע שהוא עומד להציג
את 'כנר על הגג'. מסיבות שונות רצה גודיק שיורם קניוק הוא שיתרגם, אבל בעלי
הזכויות, שהכירו אותי, הודיעו לו חד-משמעית שעליו למסור את התרגום לידיי
(סיפרתי על כך בעונ"ש כאן). ואכן, תרגמתי את המחזה וההצגה רצה כ-650 פעם. אחריה באה
ההפקה ביידיש (חברי שרגא פרידמן תירגם ליידיש את התרגום העברי שלי), ואחריה ההפקה
בגרמניה, 'אנטבקה' עם שמואל רודנסקי. גודיק הרוויח מיליונים משלוש ההפקות האלה אבל מעולם לא החזיר לי את
הוצאות הטיסה לניו-יורק, את עלות השהייה במלון המהגרים שם, ואפילו לא את ה-3.75 דולר שגבה ממני
עבור התקליט של השירים ל'גבירתי הנאווה' שאני תרגמתי. סטופ.
לקשת, אני בטוח שיאשר כל מילה שכתבתי.
ברשימת ההמשך אפתיע גם את גודיק, ואספר כיצד בזכות אותו תקליט, שעלה 3.75 דולר, הרווחתי סכום גדול פי מאה...
 |
| בשנת 2007 הוקרן סרטו התיעודי של ארי דוידוביץ', 'מחכים לגודיק'. דן אלמגור עדיין מחכה... |
עונג שבת (עונ"ש): איך נראו אַרְפַּכְשָׁד, שֵׁם ועֵבֶר?
עונג שבת (עונ"ש): איך נראו אַרְפַּכְשָׁד, שֵׁם ועֵבֶר?: זהו ארפכשד , בנו של שֵׁם ונכדו של נח פרשת השבוע שעבר הייתה פרשת 'נח' ובה קראנו שוב את הסיפור הנורא והמשובח על המבול ותוצאותיו ...
איך נראו אַרְפַּכְשָׁד, שֵׁם ועֵבֶר?
פרשת השבוע שעבר הייתה פרשת 'נח' ובה קראנו שוב את הסיפור הנורא והמשובח על
המבול ותוצאותיו הקשות. נח וצאצאיו נאלצו להתחיל הכל מחדש...
בפרק י' של ספר בראשית נרשמו שמות כל הצאצאים מהם התחילה שוב הציוויליזציה
האנושית. השמות הביזאריים הללו מעוררים עד היום את דמיונו של כל מי שקורא
אותם. מי היו האנשים האלה ואיך הם נראו? למשל, בני כוש ורעמה ('וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן'), או בני יקטן ('וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח. וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה. אֶת עוֹבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא. וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב'), שלא לדבר על הפַּתְרֻסִים, הכַּסְלֻחִים וְהכַּפְתֹּרִים...
בפרק
ט' של הסיפור 'ספיח' מאת חיים נחמן ביאליק (1919) יש תיאור נפלא של הקסם
שמהלכים שמות מקראיים על נפשו הרכה של הילד הצעיר שמואליק הלומד תורה
ב'חדר':
אז איך נראו האנשים הללו?
תשובה מסוימת לקושי זה יש בספר Promptuarii iconum insigniorum, שנדפס בשנת 1553 בעיר ליוֹן שבצרפת. המוציא לאור היה מדפיס ומוכר ספרים נודע ושמו גִּיוֹם רוּאְיֶה (Guillaume Rouillé). לאיש זה, אגב, אנו חייבים ככל הידוע את המצאת ספר הכיס (Pocket book).
בספר, על שני חלקיו, קובצו כ-950 ביוגרפיות קצרות (בלטינית) ודיוקנאות
סמליים של דמויות היסטוריות ומיתולוגיות, מימי התנ"ך, יוון ורומא ועד ימי
הביניים – מלכים ומלכות, קדושים
ואפיפיורים ומה לא. כל הדיוקנאות האלה מצוצים כמובן מן האצבע והם פרי
הדמיון והפנטסיה של האמנים. ובכל זאת מעניין לראות איך דימו אנשי המאה ה-16
את פרצופיהם של גיבורי התנ"ך, שכל מה שידעו עליהם הוא שמם, את מה שנכתב
עליהם ב'ברית הישנה' ואולי עוד כמה מסורות אגדיות.
כל הדיוקנאות נוצרו בתוך מסגרת אליפטית אחידה, מה שקרוי בשפה מקצועית 'אֶמְבְּלֶמָה' (Emblem) – אמנות שהגיעה לשיאה במאות 17-16.
הספר סרוק וזמין במרשתת, והנה כמה טעימות תנ"כיות מתוכו:
והנה כמה זוגות מוכרים יותר.
דף אופייני של הספר מציג את אברהם ושרה:
יש גם דמויות קצת יותר היסטוריות (אף כי לא פחות מדומינות). הנה כמה דוגמאות:
ואיך נראו נשות התנ"ך?
תודה לאבי נבון על הרעיון.
ומה ביננו לבינם?
ארמילוס שלח לי את האיור הנפלא הבא מתוך ספר חרדי ביידיש לילדים 'אַ הילף פאַר דעם קינד'– לא ממש פוליטיקלי קורקט – על פרשת נח:
הנה תרגום כללי:
איך נראו אַרְפַּכְשָׁד, שֵׁם ועֵבֶר?
 |
| זהו ארפכשד, בנו של שֵׁם ונכדו של נח |
פרשת השבוע שעבר הייתה פרשת 'נח' ובה קראנו שוב את הסיפור הנורא והמשובח על
המבול ותוצאותיו הקשות. נח וצאצאיו נאלצו להתחיל הכל מחדש...
בפרק י' של ספר בראשית נרשמו שמות כל הצאצאים מהם התחילה שוב הציוויליזציה
האנושית. השמות הביזאריים הללו מעוררים עד היום את דמיונו של כל מי שקורא
אותם. מי היו האנשים האלה ואיך הם נראו? למשל, בני כוש ורעמה ('וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן'), או בני יקטן ('וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח. וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה. אֶת עוֹבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא. וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב'), שלא לדבר על הפַּתְרֻסִים, הכַּסְלֻחִים וְהכַּפְתֹּרִים...
בפרק
ט' של הסיפור 'ספיח' מאת חיים נחמן ביאליק (1919) יש תיאור נפלא של הקסם
שמהלכים שמות מקראיים על נפשו הרכה של הילד הצעיר שמואליק הלומד תורה
ב'חדר':
לומד
אני סתום מן המפורש, ויותר ממה שכתוב משלים כֹּחַ הדמיון. והדברים שנגלו
לי בחדרו של ר' מאיר – באמת כמה גדולים ונאים הם. הגיעו בעצמכם: מהודו ועד
כּוּש בלבד יש שבע ועשרים וּמאה מדינה. כימי שני חיי שרה בצמצום, לא פחות
ולא יותר. ונינוֵה היא עיר גדולה לאלֹהים, מהלַך שלשה ימים רצופים, בדיוק
גמור. והגבעונים 'הצטַיָּרוּ' ו'הצטַיָּדוּ' בשתי מלות משונות אלה, שחשודות
לפי חזותן בשמץ לועזיות, וטרחו וּבאו מארץ רחוקה מאֹד בשׂמלות בלות ונעלות
מטולאות, כלומר, בסווי'טעס ופאסט'עלעס בלעז, כּכּרוֹת של לחם נקודים
בתרמיליהם ונֹאדוֹת מבוּקעים על שכמם. והמרגלים באו לערים גדוֹלוֹת
וּבצוּרוֹת בשמים, וּכשראו שם ברחוב את בני הענק, עַם גדול ורם, את שלשת
האחים, בריונים מפורסמים לגנאי, את אחימן, את ששי ואת תלמי (שלשה אחים
הללו, בחורים כארזים, מגוּדלי בלורית וּמוּטֵי כובע, והאמצעי שבהם מנגן
בהרמוניקא, מהלכים, כנראה, תמיד ביחד ואימתם על כל סביבותם) מיד היו
בעיניהם כחגבים – כחגבים הללו שמנתרים וּמצרצרים במגרשי הפרבר – וּמהרו
להִמָּלט על נפשם כל אחד ואחד אל מחבואו: נחבי בן ופסי – אל מאחורי השער,
גדי בן סוסי – למלונה שבמקשה, גמליאל בן פדהצור – אל בין גפני הכרמים, או
אל בין קפלוטות של כרוב… שם ישבו נחבאים כֻּלם, גם הציצו בפחד החוצה… וּבהָם,
כלומר, בכּרך המפורסם "הָם", ישבו, כידוע, הזוזים – מה, אין אתם יודעים מי
הם? הלא הם אלה שהעמונים יקראו להם זָמזוּמים; מה שאין כן האימים: הללו,
דעו לכם, התגוררו בּשָׁוֵה-קִרְיָתַיִם. וּבְעֵילָם המדינה מָלַךְ אדם
מאוּים מאֹד, גדול ונורא שמו: כדרלעומר! פרא אדם: פשפש ולא מצא לעצמו שם
נאה מכדרלעומר! שונים מכֻּלם ה'כפתורים היוצאים מכפתור' עם הפתרוסים
והנפתוחים והכסלוחים שבּצִדָּם. אָמנָם, הללו איני יודע ברור מה עִניָנם,
אבל לבי אומר לי, שאינם אלא עממים קטנים ואנשיהם בריות זעירות וּסגלגלות,
מעין גמדים, שדרים תמיד בכפיפה אחת כנמלים בחוריהן וכל מעשיהם בשותפות. זה
מִנַּיִן לי? אולי משום ששמותיהם באים תמיד בלשון רבים.
תשובה מסוימת לקושי זה יש בספר Promptuarii iconum insigniorum, שנדפס בשנת 1553 בעיר ליוֹן שבצרפת. המוציא לאור היה מדפיס ומוכר ספרים נודע ושמו גִּיוֹם רוּאְיֶה (Guillaume Rouillé). לאיש זה, אגב, אנו חייבים ככל הידוע את המצאת ספר הכיס (Pocket book).
 |
| עמוד השער של הספר |
בספר, על שני חלקיו, קובצו כ-950 ביוגרפיות קצרות (בלטינית) ודיוקנאות
סמליים של דמויות היסטוריות ומיתולוגיות, מימי התנ"ך, יוון ורומא ועד ימי
הביניים – מלכים ומלכות, קדושים
ואפיפיורים ומה לא. כל הדיוקנאות האלה מצוצים כמובן מן האצבע והם פרי
הדמיון והפנטסיה של האמנים. ובכל זאת מעניין לראות איך דימו אנשי המאה ה-16
את פרצופיהם של גיבורי התנ"ך, שכל מה שידעו עליהם הוא שמם, את מה שנכתב
עליהם ב'ברית הישנה' ואולי עוד כמה מסורות אגדיות.
כל הדיוקנאות נוצרו בתוך מסגרת אליפטית אחידה, מה שקרוי בשפה מקצועית 'אֶמְבְּלֶמָה' (Emblem) – אמנות שהגיעה לשיאה במאות 17-16.
הספר סרוק וזמין במרשתת, והנה כמה טעימות תנ"כיות מתוכו:
 |
| שֵׁם, בנו של נח ומניצולי המבול, היה בן מאה כשנולד בנו אַרְפַּכְשָׁד. |
 |
| עֵבֶר – לפי מסורת חז"ל לשֵׁם וּלְעֵבֶר הייתה ישיבה ובה למדו שלושת האבות |
 |
| זהו שרוג, אביו של נחור |
 |
| זהו נחור בן שרוג, אביו של תרח וסבו של אברהם |
 |
| וכך נראה תרח, אביו של אברהם אבינו |
והנה כמה זוגות מוכרים יותר.
דף אופייני של הספר מציג את אברהם ושרה:
 |
| הגר ובנה ישמעאל |
 |
| יצחק ורבקה |
 |
| יעקב הקרח ושתי נשותיו רחל ולאה |
 |
| יוסף הצדיק ואסנת (בת פוטיפר) רעייתו |
יש גם דמויות קצת יותר היסטוריות (אף כי לא פחות מדומינות). הנה כמה דוגמאות:
 |
| הנביא ירמיהו |
 |
| ברוך בן נריה, תלמידו של ירמיהו ונביא בזכות עצמו |
 |
| מתתיהו החשמונאי |
 |
| יהודה המקבי |
 |
| שלומציון המלכה, אשתו של אלכסנדר ינאי |
ואיך נראו נשות התנ"ך?
 |
| עכסה, בתו של כלב בן יפונה ורעייתו של עתניאל בן קנז |
 |
| השופטת דבורה |
.jpg) |
| דלילה של שמשון |
 |
| המלכה איזבל, אשת אחאב |
 |
| עתליה מלכת יהודה האכזרית |
תודה לאבי נבון על הרעיון.
ומה ביננו לבינם?
ארמילוס שלח לי את האיור הנפלא הבא מתוך ספר חרדי ביידיש לילדים 'אַ הילף פאַר דעם קינד'– לא ממש פוליטיקלי קורקט – על פרשת נח:
הנה תרגום כללי:
אבל צדיק אחד כן היה: נח. הוא לא למד ממעשיהם של האנשים הרעים. היו לושימו לב, הגוי השחור הקטן הוא היחידי שאינו מעיין בספר, וגם כיפתו היא הקטנה ביותר...
שלושה בנים: לאחד קראו שֵׁם, הוא היה צדיק; לשני קראו חם, ממנו יצאו כל
הגוים השחורים; לשלישי קראו יפת, וממנו מוצאם של הגוים הלבנים.
понедельник, 27 октября 2014 г.
Еще не каддиш по Вайнштейну.
Еще не каддиш по Вайнштейну
Вайнштейн лежал в кровати и оцепенело смотрел в потолок. За окном колыхались портьеры перегретого воздуха. Улица в этот час грохотала оглушающе, и вдобавок его кровать стояла на самом солнцепеке. Посмотрите на меня, думал он. Мне пятьдесят. Полвека. Через год будет пятьдесят один. Потом пятьдесят два. Несложно посчитать, сколько будет через пять. Осталось совсем чуть-чуть, думал он, а столько нужно успеть! Во-первых, научиться водить машину. Эдельман, с которым они когда-то играли в «а дрейдл»,[81] изучал вождение в Сорбонне. Он стал настоящим асом и объездил за рулем множество интересных мест. Вайнштейн пару раз пытался оседлать отцовский «шевроле», но его все время заносило на тротуар. Он рос не по годам развитым ребенком. Умным, начитанным. Когда ему было двенадцать, какие-то вандалы забрались в библиотеку и перевели поэмы Элиота на французский язык. Мальчик в одиночку перевел их обратно на английский. Будто мало ему было одиночества, на которое обрекал недетский интеллект, он вдобавок молча страдал от несправедливостей и гонений на национальной почве – по большей части, от собственных родителей. Правда, сами отец и мать ходили в синагогу, но согласиться, что их сын тоже еврей, было выше родительских сил. «Не понимаю, как это случилось», – растерянно говорил отец. У меня абсолютно семитское лицо, каждое утро думал Вайнштейн, бреясь перед зеркалом. Правда, кое-кто принимал его за Роберта Редфорда,[82] но все эти люди оказывались слепцами. Вайнштейн вспомнил Фейнгласса, тоже своего приятеля с детских лет. Отличник, гордость университета. Потом он пошел в штрейкбрехеры, шпионил за рабочими. Потом ударился в марксизм, стал агитатором. Потом разочаровался, поехал в Голливуд и сделался голосом знаменитого мультяшного мышонка. Ирония судьбы. Вайнштейн в свое время тоже поиграл в коммунизм. Чтобы произвести впечатление на одну девчонку из Рутжерса,[83] отправился в Москву и вступил в Красную Армию. Правда, когда он следующий раз позвал ту девчонку на свидание, у нее уже кто-то был. А звание сержанта советской пехоты Вайнштейну аукнулось в ресторане «Лонгчэмпс», где бесплатную закуску подавали только после проверки на благонадежность. Вдобавок ему припомнили, как еще мальчиком он организовал забастовку мышей в школьной лаборатории, требуя улучшения условий труда. Но в сущности, Вайнштейна привлекала поэзия марксизма, а не политика как таковая. Он верил в коллективизацию, считал, что надо только, чтобы все хорошенько разучили текст песни «Let My People Go». Он часто повторял про себя выражение «отмирание государства» – особенно с тех пор, как дядя однажды напрочь отморозил нос. Что можно знать наверняка о природе революции, думал Вайнштейн? Только, что не надо ее совершать после острой мексиканской пищи. Великая депрессия разорила его дядю, хранившего все сбережения под матрасом. Когда биржа рухнула, правительство изъяло матрасы из обращения, и дядя Меер в один день оказался нищим. Оставалось только выброситься из окна, но в последнее мгновение не хватило духа, и он просидел на подоконнике с 1930 по 1937 год. «Ах, детки, детки, – говаривал дядя Меер. – Травка, музычка, секс… А знаете вы, что такое просидеть семь лет на подоконнике? Вот откуда узнаёшь жизнь! Смотришь сверху на людей – сущие муравьи… И все-таки каждый год Тесси – вам на долгий век – устраивала пасхальный седер[84] прямо на карнизе. Все собирались вокруг, как полагается, вся семья… Ой, племяша, племяша, куда все катится? Ты знаешь, что уже есть бомба, которая убивает больше народу, чем один взгляд на дочку Макса Рифкина?» Все, кого Вайнштейн считал друзьями, сломались в Комитете по антиамериканской деятельности. Блотника сдала родная мать. На Шарпштейна стукнул собственный автоответчик. Вайнштейна тоже вызывали. Он признался, что платил взносы в ДОСААФ и однажды подарил Сталину хороший чайный сервиз. Но оговаривать знакомых наотрез отказался; впрочем, согласился сообщить – если комитет будет настаивать – рост всех, кого он встречал на собраниях. Правда, потом дрогнул, засуетился немножко и вместо Пятой поправки сослался на Третью, позволяющую пить пиво по воскресеньям на всей территории Филадельфии. Вайнштейн закончил с бритьем и полез под душ. Горячие струи забарабанили по широкой спине, он намылился и подумал: вот я, здесь и сейчас, в некоей точке времени и пространства, принимаю душ. Я, Исаак Вайнштейн, одно из творений Божих. Он наступил на мыло и, больно ударившись о вешалку, растянулся на полу. Неделя вообще выдалась паршивая. Накануне его ужасно подстригли, и Вайнштейн до сих пор еще не оправился от огорчения. Поначалу парикмахер благоразумно срезал по чуть-чуть, но потом слишком увлекся. – Стойте, Доминик! – в панике воскликнул Вайнштейн. – Верните это обратно! – Не могу, – ответил парикмахер. – Не будет держаться. – Ну, тогда отдайте мне. Я заберу эти волосы с собой. – Раз они на полу моей парикмахерской – они мои, мистер Вайнштейн. – Черт побери, верните мне мои волосы! Он разбушевался, но потом смутился и ушел. «Гои, – подумал он. – Не так, так эдак они тебя сделают». Он вышел из гостиницы и зашагал вверх по Восьмой авеню. Впереди двое грабили пожилую даму. Боже мой, подумал Вайнштейн, когда-то это делалось в одиночку. Что за город, что за город. Сущий хаос. Прав Кант: только разум вносит во все порядок. И кроме того, подсказывает, сколько дать на чай. Все-таки неплохая штука – разум! Интересно, как обходятся в Нью-Джерси. Он направлялся к Харриет, хотел поговорить об алиментах. Вайнштейн до сих пор любил ее, несмотря ни на что. Да, когда они были женаты, Харриет систематически пыталась изменить ему со всеми мужчинами на «М» из телефонного справочника Манхэттена – но Вайнштейн не держал зла. Конечно, когда Харриет с его лучшим другом сняли домик в штате Мэн и уехали на три года, ничего ему не сказав, надо было насторожиться. Но Вайнштейн просто закрывал на все глаза, сам виноват. А спать они перестали еще раньше. Собственно, он спал с Харриет трижды. В первый раз, когда они познакомились, потом – в честь высадки человека на Луну и еще раз, чтобы проверить спину, когда вывихнул диск. «Что-то не то, Харриет, – ворчал он. – Черт возьми, ты слишком невинна. Всякий раз, как я думаю о тебе, мне хочется посадить дерево в Израиле.[85] Сублимация, знаешь. Ты напоминаешь мне маму». (Молли Вайнштейн, мир праху ее, была беззаветно предана сыну и готовила фаршированную шейку как никто на свете – потом, правда, выяснилось, что она клала гашиш.) В кровати Вайнштейну было нужно что-то совсем другое. Что-то вроде Лю-Эн, которая превращала секс в искусство. Правда, с ней другое было плохо: Вайнштейн не успевал открыть рот, как Лю-Эн скидывала туфельки. Однажды он пробовал дать ей книгу по экзистенциализму, но Лю-Эн ее съела. В сексуальном плане Вайнштейн был недоволен собой. Особенно он комплексовал из-за роста. Если в одних носках – метр шестьдесят. Правда, в двух носках бывало и метр семьдесят. Психоаналитик доктор Кляйн убедил его, что перебегать пути перед электричкой – это в большей степени сублимация тяги к враждебности, чем к саморазрушению, и в любом случае портишь стрелку на брюках. Кляйн был его третьим аналитиком. Первый оказался юнгианцем и все предлагал крутануть блюдце. А потом Вайнштейн записался на групповую терапию, но когда подошла его очередь рассказывать о себе, почувствовал головокружение и смог только перечислить имена планет Солнечной системы. Он считал, что все дело в женщине. Вайнштейн напрочь терялся с любой хорошисткой, не говоря об отличницах. Лучше всего получалось с начинающими машинистками, но если она делала более шестидесяти слов в минуту, Вайнштейн впадал в панику и опускал руки. Вайнштейн позвонил в квартиру и не заметил, как Харриет возникла на пороге. «И думает, что он заводит граммофон», – подумал Вайнштейн. Это было их с Харриет секретное выражение; Вайнштейн привез его из России, и оба не вполне понимали его смысл. – Привет, Харриет, – сказал Вайнштейн. – Черт возьми, Вайнштейн, – ответила Харриет, – не надо быть таким самоуверенным. Она права. «Привет, Харриет» – что за бестактность! Вайнштейн мысленно отругал себя. – Ну, как дети? – спросил он. – У нас никогда не было детей. – Собственно, поэтому я и подумал, что четыреста в неделю – многовато для алиментов. Она закусила губу. Он тоже закусил губу. Сначала свою, потом ее. – Харриет, – сказал он, – я разорен. Фьючерсы на яйцо упали почти до нуля. – Вот как? Что же тебе не поможет твоя хваленая шикса? – У тебя любая нееврейка – шикса. – Давай не будем, а? – Голос Харриет зазвучал предостерегающе. Вайнштейну невыносимо захотелось поцеловать ее. Или хоть кого-нибудь. – Харриет, что мы сделали не так? – Мы пытались убежать от реальности. – Не по моей вине. Ты же сказала, там бешеная собака. – Реальность и есть бешеная собака, Вайнштейн. – Нет, Харриет. Бешеная собака – это пустые мечты. Реальность – это драная кошка. Слепые надежды – это глупая мышка. Только лось – всегда лось. Все-таки она до сих пор заводила его. Вайнштейн потянулся к Харриет, но она отстранилась, и его рука угодила в плошку со сметаной. – И поэтому ты спала со своим аналитиком? Его наконец прорвало, он покраснел от бешенства и готов был упасть в обморок, но не помнил, как это делается. – Это входило в курс, – спокойно ответила Харриет. – Фрейд считал, что секс – ключ к подсознанию. – Фрейд считал, что сны – ключ к подсознанию. – Секс, сны – хочешь попридираться? – До свидания, Харриет. Безнадежно. Rie'n a dire, rie'n a faire.[86] Вайнштейн спустился на улицу и пошел в сторону площади Юнион. И вдруг расплакался. Горячие соленые слезы, копившиеся годами, словно прорвали плотину и хлынули неостановимыми потоками. Одно удивительно: они лились из ушей. «Ну вот пожалуйста, – подумал Вайнштейн. – Я даже плакать не умею по-человечески». Он вытер уши бумажной салфеткой и пошел домой.
http://www.bookrags.com/studyguide-without-feathers/#gsc.tab=0
Weinstein feels inferior to women. Attaining love seems impossible to him, since he can never feel worthy of a woman's attention. Because of this feeling, Weinstein is self-defeating. Still, Weinstein has a lover named LuAnne, showing that his feelings of inadequacy are perhaps unnecessary. He is both tragic and absurd in his grief.
At the end of "No Kaddish for Weinstein," Weinstein cries, but he can't even do that right. He cries out his ears (something Allen also mentions in "Selections"). This is the ultimate failure. As much as he's filled with passionate depression, Weinstein's emotions turn out to be comic. Weinstein's world is an earmark of Woody Allen's style, pathos overdone to the point of comedy, the very definition of bathos.
Вайнштейн лежал в кровати и оцепенело смотрел в потолок. За окном колыхались портьеры перегретого воздуха. Улица в этот час грохотала оглушающе, и вдобавок его кровать стояла на самом солнцепеке. Посмотрите на меня, думал он. Мне пятьдесят. Полвека. Через год будет пятьдесят один. Потом пятьдесят два. Несложно посчитать, сколько будет через пять. Осталось совсем чуть-чуть, думал он, а столько нужно успеть! Во-первых, научиться водить машину. Эдельман, с которым они когда-то играли в «а дрейдл»,[81] изучал вождение в Сорбонне. Он стал настоящим асом и объездил за рулем множество интересных мест. Вайнштейн пару раз пытался оседлать отцовский «шевроле», но его все время заносило на тротуар. Он рос не по годам развитым ребенком. Умным, начитанным. Когда ему было двенадцать, какие-то вандалы забрались в библиотеку и перевели поэмы Элиота на французский язык. Мальчик в одиночку перевел их обратно на английский. Будто мало ему было одиночества, на которое обрекал недетский интеллект, он вдобавок молча страдал от несправедливостей и гонений на национальной почве – по большей части, от собственных родителей. Правда, сами отец и мать ходили в синагогу, но согласиться, что их сын тоже еврей, было выше родительских сил. «Не понимаю, как это случилось», – растерянно говорил отец. У меня абсолютно семитское лицо, каждое утро думал Вайнштейн, бреясь перед зеркалом. Правда, кое-кто принимал его за Роберта Редфорда,[82] но все эти люди оказывались слепцами. Вайнштейн вспомнил Фейнгласса, тоже своего приятеля с детских лет. Отличник, гордость университета. Потом он пошел в штрейкбрехеры, шпионил за рабочими. Потом ударился в марксизм, стал агитатором. Потом разочаровался, поехал в Голливуд и сделался голосом знаменитого мультяшного мышонка. Ирония судьбы. Вайнштейн в свое время тоже поиграл в коммунизм. Чтобы произвести впечатление на одну девчонку из Рутжерса,[83] отправился в Москву и вступил в Красную Армию. Правда, когда он следующий раз позвал ту девчонку на свидание, у нее уже кто-то был. А звание сержанта советской пехоты Вайнштейну аукнулось в ресторане «Лонгчэмпс», где бесплатную закуску подавали только после проверки на благонадежность. Вдобавок ему припомнили, как еще мальчиком он организовал забастовку мышей в школьной лаборатории, требуя улучшения условий труда. Но в сущности, Вайнштейна привлекала поэзия марксизма, а не политика как таковая. Он верил в коллективизацию, считал, что надо только, чтобы все хорошенько разучили текст песни «Let My People Go». Он часто повторял про себя выражение «отмирание государства» – особенно с тех пор, как дядя однажды напрочь отморозил нос. Что можно знать наверняка о природе революции, думал Вайнштейн? Только, что не надо ее совершать после острой мексиканской пищи. Великая депрессия разорила его дядю, хранившего все сбережения под матрасом. Когда биржа рухнула, правительство изъяло матрасы из обращения, и дядя Меер в один день оказался нищим. Оставалось только выброситься из окна, но в последнее мгновение не хватило духа, и он просидел на подоконнике с 1930 по 1937 год. «Ах, детки, детки, – говаривал дядя Меер. – Травка, музычка, секс… А знаете вы, что такое просидеть семь лет на подоконнике? Вот откуда узнаёшь жизнь! Смотришь сверху на людей – сущие муравьи… И все-таки каждый год Тесси – вам на долгий век – устраивала пасхальный седер[84] прямо на карнизе. Все собирались вокруг, как полагается, вся семья… Ой, племяша, племяша, куда все катится? Ты знаешь, что уже есть бомба, которая убивает больше народу, чем один взгляд на дочку Макса Рифкина?» Все, кого Вайнштейн считал друзьями, сломались в Комитете по антиамериканской деятельности. Блотника сдала родная мать. На Шарпштейна стукнул собственный автоответчик. Вайнштейна тоже вызывали. Он признался, что платил взносы в ДОСААФ и однажды подарил Сталину хороший чайный сервиз. Но оговаривать знакомых наотрез отказался; впрочем, согласился сообщить – если комитет будет настаивать – рост всех, кого он встречал на собраниях. Правда, потом дрогнул, засуетился немножко и вместо Пятой поправки сослался на Третью, позволяющую пить пиво по воскресеньям на всей территории Филадельфии. Вайнштейн закончил с бритьем и полез под душ. Горячие струи забарабанили по широкой спине, он намылился и подумал: вот я, здесь и сейчас, в некоей точке времени и пространства, принимаю душ. Я, Исаак Вайнштейн, одно из творений Божих. Он наступил на мыло и, больно ударившись о вешалку, растянулся на полу. Неделя вообще выдалась паршивая. Накануне его ужасно подстригли, и Вайнштейн до сих пор еще не оправился от огорчения. Поначалу парикмахер благоразумно срезал по чуть-чуть, но потом слишком увлекся. – Стойте, Доминик! – в панике воскликнул Вайнштейн. – Верните это обратно! – Не могу, – ответил парикмахер. – Не будет держаться. – Ну, тогда отдайте мне. Я заберу эти волосы с собой. – Раз они на полу моей парикмахерской – они мои, мистер Вайнштейн. – Черт побери, верните мне мои волосы! Он разбушевался, но потом смутился и ушел. «Гои, – подумал он. – Не так, так эдак они тебя сделают». Он вышел из гостиницы и зашагал вверх по Восьмой авеню. Впереди двое грабили пожилую даму. Боже мой, подумал Вайнштейн, когда-то это делалось в одиночку. Что за город, что за город. Сущий хаос. Прав Кант: только разум вносит во все порядок. И кроме того, подсказывает, сколько дать на чай. Все-таки неплохая штука – разум! Интересно, как обходятся в Нью-Джерси. Он направлялся к Харриет, хотел поговорить об алиментах. Вайнштейн до сих пор любил ее, несмотря ни на что. Да, когда они были женаты, Харриет систематически пыталась изменить ему со всеми мужчинами на «М» из телефонного справочника Манхэттена – но Вайнштейн не держал зла. Конечно, когда Харриет с его лучшим другом сняли домик в штате Мэн и уехали на три года, ничего ему не сказав, надо было насторожиться. Но Вайнштейн просто закрывал на все глаза, сам виноват. А спать они перестали еще раньше. Собственно, он спал с Харриет трижды. В первый раз, когда они познакомились, потом – в честь высадки человека на Луну и еще раз, чтобы проверить спину, когда вывихнул диск. «Что-то не то, Харриет, – ворчал он. – Черт возьми, ты слишком невинна. Всякий раз, как я думаю о тебе, мне хочется посадить дерево в Израиле.[85] Сублимация, знаешь. Ты напоминаешь мне маму». (Молли Вайнштейн, мир праху ее, была беззаветно предана сыну и готовила фаршированную шейку как никто на свете – потом, правда, выяснилось, что она клала гашиш.) В кровати Вайнштейну было нужно что-то совсем другое. Что-то вроде Лю-Эн, которая превращала секс в искусство. Правда, с ней другое было плохо: Вайнштейн не успевал открыть рот, как Лю-Эн скидывала туфельки. Однажды он пробовал дать ей книгу по экзистенциализму, но Лю-Эн ее съела. В сексуальном плане Вайнштейн был недоволен собой. Особенно он комплексовал из-за роста. Если в одних носках – метр шестьдесят. Правда, в двух носках бывало и метр семьдесят. Психоаналитик доктор Кляйн убедил его, что перебегать пути перед электричкой – это в большей степени сублимация тяги к враждебности, чем к саморазрушению, и в любом случае портишь стрелку на брюках. Кляйн был его третьим аналитиком. Первый оказался юнгианцем и все предлагал крутануть блюдце. А потом Вайнштейн записался на групповую терапию, но когда подошла его очередь рассказывать о себе, почувствовал головокружение и смог только перечислить имена планет Солнечной системы. Он считал, что все дело в женщине. Вайнштейн напрочь терялся с любой хорошисткой, не говоря об отличницах. Лучше всего получалось с начинающими машинистками, но если она делала более шестидесяти слов в минуту, Вайнштейн впадал в панику и опускал руки. Вайнштейн позвонил в квартиру и не заметил, как Харриет возникла на пороге. «И думает, что он заводит граммофон», – подумал Вайнштейн. Это было их с Харриет секретное выражение; Вайнштейн привез его из России, и оба не вполне понимали его смысл. – Привет, Харриет, – сказал Вайнштейн. – Черт возьми, Вайнштейн, – ответила Харриет, – не надо быть таким самоуверенным. Она права. «Привет, Харриет» – что за бестактность! Вайнштейн мысленно отругал себя. – Ну, как дети? – спросил он. – У нас никогда не было детей. – Собственно, поэтому я и подумал, что четыреста в неделю – многовато для алиментов. Она закусила губу. Он тоже закусил губу. Сначала свою, потом ее. – Харриет, – сказал он, – я разорен. Фьючерсы на яйцо упали почти до нуля. – Вот как? Что же тебе не поможет твоя хваленая шикса? – У тебя любая нееврейка – шикса. – Давай не будем, а? – Голос Харриет зазвучал предостерегающе. Вайнштейну невыносимо захотелось поцеловать ее. Или хоть кого-нибудь. – Харриет, что мы сделали не так? – Мы пытались убежать от реальности. – Не по моей вине. Ты же сказала, там бешеная собака. – Реальность и есть бешеная собака, Вайнштейн. – Нет, Харриет. Бешеная собака – это пустые мечты. Реальность – это драная кошка. Слепые надежды – это глупая мышка. Только лось – всегда лось. Все-таки она до сих пор заводила его. Вайнштейн потянулся к Харриет, но она отстранилась, и его рука угодила в плошку со сметаной. – И поэтому ты спала со своим аналитиком? Его наконец прорвало, он покраснел от бешенства и готов был упасть в обморок, но не помнил, как это делается. – Это входило в курс, – спокойно ответила Харриет. – Фрейд считал, что секс – ключ к подсознанию. – Фрейд считал, что сны – ключ к подсознанию. – Секс, сны – хочешь попридираться? – До свидания, Харриет. Безнадежно. Rie'n a dire, rie'n a faire.[86] Вайнштейн спустился на улицу и пошел в сторону площади Юнион. И вдруг расплакался. Горячие соленые слезы, копившиеся годами, словно прорвали плотину и хлынули неостановимыми потоками. Одно удивительно: они лились из ушей. «Ну вот пожалуйста, – подумал Вайнштейн. – Я даже плакать не умею по-человечески». Он вытер уши бумажной салфеткой и пошел домой.
http://www.bookrags.com/studyguide-without-feathers/#gsc.tab=0
Weinstein appears in No Kaddish for Weinstein
Weinstein is a depressed man, deeply dissatisfied with his life. At fifty-one, he feels that it's too late to change course, and so Weinstein watches the world through defeated eyes, unable to hope for anything better. Weinstein's ennui is so deep that he becomes a parody of grief and depression themselves. In this way, Weinstein's depression is similar to Woody Allen's anxieties in "Selections from the Allen Notebooks."Weinstein feels inferior to women. Attaining love seems impossible to him, since he can never feel worthy of a woman's attention. Because of this feeling, Weinstein is self-defeating. Still, Weinstein has a lover named LuAnne, showing that his feelings of inadequacy are perhaps unnecessary. He is both tragic and absurd in his grief.
At the end of "No Kaddish for Weinstein," Weinstein cries, but he can't even do that right. He cries out his ears (something Allen also mentions in "Selections"). This is the ultimate failure. As much as he's filled with passionate depression, Weinstein's emotions turn out to be comic. Weinstein's world is an earmark of Woody Allen's style, pathos overdone to the point of comedy, the very definition of bathos.
Lu Anne appears in No Kaddish for Weinsteain
LuAnne is Weinstein's lover. She unintentionally intimidates Weinstein with her sexual prowess.О наблюдении за деревьями в летнюю пору . Вуди Аллен
Without Feathers, Woody Allen (1975)
БЕЗ ПЕРЬЕВ : СБОРНИК
Вуди Аллен. Без перьев. — М.: Астрель, Corpus 2013
Ниже приводятся некоторые из ранних эссе Вуди Аллена. Поздних эссе
вы не найдете, поскольку автор себя исчерпал. Возможно, с годами Аллен
станет лучше понимать жизнь и опишет ее, после чего удалится в свою
спальню и больше ее не покинет. Подобно размышлениям Бэкона,
высказывания Аллена кратки и полны житейской мудрости, в чем можно
убедиться, хотя ограниченный объем не позволил включить в подборку
главное сочинение автора: «Об освещенной стороне вещей».
О наблюдении за деревьями в летнюю пору
Среди всех чудес природы, возможно, самое удивительное – это деревья в летнюю пору (если только рядом не появился лось и, шлепая губами, не начал напевать «Ты свела меня с ума»). У деревьев зеленая густая листва (в противном случае с ними что-то не так). Взгляните, как их ветви тянутся, с позволения сказать, к небу. «Я маленькая ветка, но тоже хочу получать социальное пособие». А какое многообразие! Что это – ель или тополь? Или гигантское красное дерево? Боюсь, это горделивый вяз, и вы снова сели в лужу. Разумеется, вы бы в момент узнали любое дерево, если бы превратились в пернатого дятла, но тогда – плохо дело – вы бы не смогли завести свою машину.
Почему деревья гораздо привлекательнее журчащего ручья? И вообще, всего того, что журчит? Потому что их великолепие есть безмолвное свидетельство интеллекта, которого еще не знала земля, и уж тем более нынешняя президентская администрация. Как сказал поэт: «Создание дерева под силу только Богу». Еще бы: поди приделай к нему кору.
Один дровосек собрался срубить дерево, но заметил, что на нем вырезано сердце и два имени внутри. Он отложил свой топор и взялся за пилу. Не помню, в чем смысл истории, но через полгода дровосеку в качестве наказания велели научить карлика римским цифрам.
О наблюдении за деревьями в летнюю пору
Среди всех чудес природы, возможно, самое удивительное – это деревья в летнюю пору (если только рядом не появился лось и, шлепая губами, не начал напевать «Ты свела меня с ума»). У деревьев зеленая густая листва (в противном случае с ними что-то не так). Взгляните, как их ветви тянутся, с позволения сказать, к небу. «Я маленькая ветка, но тоже хочу получать социальное пособие». А какое многообразие! Что это – ель или тополь? Или гигантское красное дерево? Боюсь, это горделивый вяз, и вы снова сели в лужу. Разумеется, вы бы в момент узнали любое дерево, если бы превратились в пернатого дятла, но тогда – плохо дело – вы бы не смогли завести свою машину.
Почему деревья гораздо привлекательнее журчащего ручья? И вообще, всего того, что журчит? Потому что их великолепие есть безмолвное свидетельство интеллекта, которого еще не знала земля, и уж тем более нынешняя президентская администрация. Как сказал поэт: «Создание дерева под силу только Богу». Еще бы: поди приделай к нему кору.
Один дровосек собрался срубить дерево, но заметил, что на нем вырезано сердце и два имени внутри. Он отложил свой топор и взялся за пилу. Не помню, в чем смысл истории, но через полгода дровосеку в качестве наказания велели научить карлика римским цифрам.
Свитки Красного моря . Аллен Вуди The Scrolls
Without Feathers, Woody Allen (1975)
БЕЗ ПЕРЬЕВ : СБОРНИК
Вуди Аллен. Без перьев. — М.: Астрель, Corpus 2013
Свитки Красного моря
Интересующиеся помнят, как несколько лет назад некий пастух,
плавая по заливу Акаба в Красном море, наткнулся на пещеру. Внутри он
обнаружил несколько больших глиняных кувшинов и два билета на фигурное
катание. В кувшинах хранились шесть древних пергаментных свитков с
таинственными письменами, которые простодушный пастух продал в музей по
750 тысяч долларов за каждый. Через два года кувшины оказались в
ломбарде в Филадельфии. Еще через год в том же ломбарде оказался и сам
пастух (его до сих пор не выкупили).
По мнению археологов, свитки были созданы в четвертом тысячелетии до нашей эры сразу после массового истребления иудеев их благодетелями. Тексты написаны на смеси шумерского, арамейского и вавилонского и принадлежат либо одному автору, работавшему в течение долгого времени, либо группе авторов, писавших в одном кабинете. В настоящее время подлинность рукописи вызывает серьезные сомнения. Подозрительным представляется неоднократное употребление слова «олдсмобиль»; известные библейские события в тех фрагментах текста, которые все-таки удалось перевести, трактованы весьма неубедительно. Тем не менее крупный специалист по раскопкам А.Х.Бауэр, признавая свитки грубой фальшивкой, считает находку самой большой удачей в истории археологии после обнаружения его запонок в одном захоронении под Иерусалимом. Ниже публикуются расшифрованные фрагменты рукописей.
1. «… и поспорил Господь с сатаной об Иове, что предан Иов Господу своему, и простер руку Свою на Иова и ударил Иова по темени, ничего не объясняя ему, и снова ударил его по уху, и толкнул его в кастрюлю с густым соусом, чтобы смердела и слипалась плоть его, и поразил десятую часть тука его. И воззвал Иов к Господу своему, говоря: „За что поразил ты тук мой? Тук сейчас трудно достать. Чем прогневил я Тебя, что погиб тук мой, да и что, собственно, такое этот тук?“ Тогда сделал Господь две каменные таблички и защемил ими нос раба Своего. И увидела это жена Иова, и зарыдала, но послал ей Господь ангела утешения, и помазал ее ангел клюшкой для гольфа. Из десяти казней послал Господь с первой по шестую включительно, и болезнь поразила Иова, и рассердилась жена его, и, сорвав покровы свои, сдала их в комиссионку, и заломила цену вдвое против начальной цены.
И был день, и пересохли все пастбища Иова, и прилепился язык его к нёбу его, так что не мог он более сказать „миропомазание“, чтобы не рассмеялись все вокруг.
И был другой день, и, восстав на верного раба Своего, подошел к нему Господь слишком близко, и схватил Его Иов за шею Его и сказал:
– Ага, попался наконец! Отвечай ныне: что Ты устроил рабу твоему, а? Молчишь?
И отвечал Господь, говоря:
– Понимаешь, какая штука… Шею-то отпусти.
Но не послушал Иов и говорил:
– Я был в полном порядке, и плодоносили фиги мои, и вдоволь было смирны, и ладана, и одежд красивых и разноцветных, и две пары пижам красивых и разноцветных. А что теперь?
И отвечал Господь Иову, и возгремел голос Его:
– Что ты такое, чтобы Я, Царь царей, объяснялся с тобой? Я Всемогущий, Всеведущий, создал небо и землю, а что создал ты, что смеешь спрашивать Меня?
– Это не ответ, – сказал Иов. – Я не спорю, Ты, конечно, Всеведущий, но позволь Тебе заметить, что мирра все-таки пишется через два „р“.
И упал Иов на колени, и зарыдал, и возвысил голос свой к Господу, и сказал: „Ты царь мой, и бог мой, и крепость моя. Славны дела Твои, Господи. Не надо их портить“».
2. «…и проснулся Авраам среди ночи и обратился к сыну своему, единственному своему, Исааку, говоря:
– Был мне во сне голос Господа нашего, который сказал, что я должен принести во всесожжение сына своего, сына единственного, так что надевай штаны и пошли.
И задрожал Исаак и спросил:
– А что ты ответил, отец?
– А что я мог ответить? – сказал Авраам. – Два часа ночи, я стою в одних кальсонах перед творцом неба и земли и всего, что на них. Я что, буду спорить?
– Хорошо, но он хоть объяснил, зачем надо мной жертвовать? – спросил Исаак отца своего, но Авраам оборвал его, говоря:
– Кто верит – не спрашивает. Всё, сынок, пошли скорей, у меня завтра тяжелый день.
И Сарра, слышав их разговор, расстроилась, и говорила мужу, и сказала:
– Как тебе знать, был ли то истинно Господь, Бог наш, а не просто шутник, который хотел разыграть тебя? Ибо Всевышнему ненавистны розыгрыши, и кто разыграет ближнего своего, тот будет предан в руки врагов своих, хотят они того или не хотят.
И отвечал Авраам жене своей Сарре:
– Я знаю, что со мной говорил Он. Это был глубокий, хорошо поставленный голос с сильной реверберацией. Кто еще станет так шуметь по ночам в пустыне?
И спросила Сарра мужа своего Авраама: что же, ты намерен-таки совершить такую глупость? И ответил Авраам: а как же? Ибо усомниться в слове Господнем – один из тягчайших грехов, тем более когда экономика в таком состоянии.
И привел Авраам Исаака на место, и развел костер всесожжения, и приготовился принести сына своего в жертву, но в последнее мгновенье остановил Всевышний руку его и сказал Аврааму, говоря:
– Что ты делаешь, Авраам? Как тебе не стыдно?
И отвечал Ему Авраам:
– Но Ты же сам сказал, Господи…
– Мало ли что я сказал? Ты что, веришь всякой ерунде, которую тебе скажут во сне?
И устыдился Авраам, и отвечал:
– Ну… вообще-то нет.
– Я просто посмеялся, – сказал Господь, – я в шутку предложил тебе пожертвовать Исааком, а ты сразу бежишь разводить огонь.
И упал Авраам на колени и сказал:
– Боже мой, откуда мне знать, когда Ты шутишь!
И возгремел Господь:
– Поразительно! Никакого чувства юмора!
– Но разве не говорит это, Господи, о моей любви к Тебе, что я готов принести в жертву сына, единственного моего, по единому капризу Твоему?
И отвечал ему Господь:
– Это говорит о том, что есть на свете люди, которые готовы исполнить самое идиотское приказание, если оно произнесено хорошо поставленным голосом с сильной реверберацией.
И сказав так, повелел Всевышний Аврааму хорошенько отдохнуть и условился с ним о встрече на завтра».
3. «…был человек, торговавший рубахами, и наступили для него тяжелые времена. Не шел товар, и заглохла вся торговля его. И воззвал он к Господу, говоря: „Боже мой, для чего Ты послал мне такие испытания? Ибо враги мои торгуют вовсю, а я за неделю не продал ни рубахи. И это в разгар сезона. Взгляни, Господи, на товар мой. Смотри, какая вискоза. Боже мой, есть и с воротничками на пуговицах, есть под галстук – и всё лежит. А ведь я всегда следовал заповедям Твоим. Почему же не могу ныне заработать на хлеб насущный, и младший мой брат вынужден мыть полы в „Детском мире““?
И услышал Всевышний его молитвы, и отвечал рабу своему, говоря:
– Насчет рубашек…
– Да, Господи, – воскликнул тот человек и упал на колени.
– Нашей крокодильчика.
– Что, Господи?
– Что слышал. Нашей крокодила на карман. Не пожалеешь.
И взял тот человек все рубахи свои и нашил на карманах знак крокодила, и вот, се, вдруг премного выросли продажи его, и была ему великая радость, тогда как в стане врагов его стоял стон и скрежет зубовный, и кто-то сказал: „Милостив Господь, Он упокоит меня на пажитях злачных. Один вопрос – смогу ли я потом встать“».
http://www.bookrags.com/studyguide-without-feathers/#gsc.tab=0
God also pranks Abraham into almost killing his son, and then he says that Abraham does not have a sense of humor and will follow any instructions given to him in a resonant voice. This depiction of God has more characteristics of an ordinary, fallible human (or even a particularly ignorant, annoying human) than of a divine creator, making him akin to the Greek and Roman portrayals of gods who were jealous, lustful, and arbitrary.
Job represents the common man who, having allowed himself to be defined by God's plan, is nevertheless subjected to pain and suffering. His reward for following God's directions is basically torture. Job's story harkens back to the ageless question: If God is both good and omnipotent, then why does he allow bad things to happen to good people?
Свитки Красного моря
Интересующиеся помнят, как несколько лет назад некий пастух,
плавая по заливу Акаба в Красном море, наткнулся на пещеру. Внутри он
обнаружил несколько больших глиняных кувшинов и два билета на фигурное
катание. В кувшинах хранились шесть древних пергаментных свитков с
таинственными письменами, которые простодушный пастух продал в музей по
750 тысяч долларов за каждый. Через два года кувшины оказались в
ломбарде в Филадельфии. Еще через год в том же ломбарде оказался и сам
пастух (его до сих пор не выкупили).По мнению археологов, свитки были созданы в четвертом тысячелетии до нашей эры сразу после массового истребления иудеев их благодетелями. Тексты написаны на смеси шумерского, арамейского и вавилонского и принадлежат либо одному автору, работавшему в течение долгого времени, либо группе авторов, писавших в одном кабинете. В настоящее время подлинность рукописи вызывает серьезные сомнения. Подозрительным представляется неоднократное употребление слова «олдсмобиль»; известные библейские события в тех фрагментах текста, которые все-таки удалось перевести, трактованы весьма неубедительно. Тем не менее крупный специалист по раскопкам А.Х.Бауэр, признавая свитки грубой фальшивкой, считает находку самой большой удачей в истории археологии после обнаружения его запонок в одном захоронении под Иерусалимом. Ниже публикуются расшифрованные фрагменты рукописей.
1. «… и поспорил Господь с сатаной об Иове, что предан Иов Господу своему, и простер руку Свою на Иова и ударил Иова по темени, ничего не объясняя ему, и снова ударил его по уху, и толкнул его в кастрюлю с густым соусом, чтобы смердела и слипалась плоть его, и поразил десятую часть тука его. И воззвал Иов к Господу своему, говоря: „За что поразил ты тук мой? Тук сейчас трудно достать. Чем прогневил я Тебя, что погиб тук мой, да и что, собственно, такое этот тук?“ Тогда сделал Господь две каменные таблички и защемил ими нос раба Своего. И увидела это жена Иова, и зарыдала, но послал ей Господь ангела утешения, и помазал ее ангел клюшкой для гольфа. Из десяти казней послал Господь с первой по шестую включительно, и болезнь поразила Иова, и рассердилась жена его, и, сорвав покровы свои, сдала их в комиссионку, и заломила цену вдвое против начальной цены.
И был день, и пересохли все пастбища Иова, и прилепился язык его к нёбу его, так что не мог он более сказать „миропомазание“, чтобы не рассмеялись все вокруг.
И был другой день, и, восстав на верного раба Своего, подошел к нему Господь слишком близко, и схватил Его Иов за шею Его и сказал:
– Ага, попался наконец! Отвечай ныне: что Ты устроил рабу твоему, а? Молчишь?
И отвечал Господь, говоря:
– Понимаешь, какая штука… Шею-то отпусти.
Но не послушал Иов и говорил:
– Я был в полном порядке, и плодоносили фиги мои, и вдоволь было смирны, и ладана, и одежд красивых и разноцветных, и две пары пижам красивых и разноцветных. А что теперь?
И отвечал Господь Иову, и возгремел голос Его:
– Что ты такое, чтобы Я, Царь царей, объяснялся с тобой? Я Всемогущий, Всеведущий, создал небо и землю, а что создал ты, что смеешь спрашивать Меня?
– Это не ответ, – сказал Иов. – Я не спорю, Ты, конечно, Всеведущий, но позволь Тебе заметить, что мирра все-таки пишется через два „р“.
И упал Иов на колени, и зарыдал, и возвысил голос свой к Господу, и сказал: „Ты царь мой, и бог мой, и крепость моя. Славны дела Твои, Господи. Не надо их портить“».
2. «…и проснулся Авраам среди ночи и обратился к сыну своему, единственному своему, Исааку, говоря:
– Был мне во сне голос Господа нашего, который сказал, что я должен принести во всесожжение сына своего, сына единственного, так что надевай штаны и пошли.
И задрожал Исаак и спросил:
– А что ты ответил, отец?
– А что я мог ответить? – сказал Авраам. – Два часа ночи, я стою в одних кальсонах перед творцом неба и земли и всего, что на них. Я что, буду спорить?
– Хорошо, но он хоть объяснил, зачем надо мной жертвовать? – спросил Исаак отца своего, но Авраам оборвал его, говоря:
– Кто верит – не спрашивает. Всё, сынок, пошли скорей, у меня завтра тяжелый день.
И Сарра, слышав их разговор, расстроилась, и говорила мужу, и сказала:
– Как тебе знать, был ли то истинно Господь, Бог наш, а не просто шутник, который хотел разыграть тебя? Ибо Всевышнему ненавистны розыгрыши, и кто разыграет ближнего своего, тот будет предан в руки врагов своих, хотят они того или не хотят.
И отвечал Авраам жене своей Сарре:
– Я знаю, что со мной говорил Он. Это был глубокий, хорошо поставленный голос с сильной реверберацией. Кто еще станет так шуметь по ночам в пустыне?
И спросила Сарра мужа своего Авраама: что же, ты намерен-таки совершить такую глупость? И ответил Авраам: а как же? Ибо усомниться в слове Господнем – один из тягчайших грехов, тем более когда экономика в таком состоянии.
И привел Авраам Исаака на место, и развел костер всесожжения, и приготовился принести сына своего в жертву, но в последнее мгновенье остановил Всевышний руку его и сказал Аврааму, говоря:
– Что ты делаешь, Авраам? Как тебе не стыдно?
И отвечал Ему Авраам:
– Но Ты же сам сказал, Господи…
– Мало ли что я сказал? Ты что, веришь всякой ерунде, которую тебе скажут во сне?
И устыдился Авраам, и отвечал:
– Ну… вообще-то нет.
– Я просто посмеялся, – сказал Господь, – я в шутку предложил тебе пожертвовать Исааком, а ты сразу бежишь разводить огонь.
И упал Авраам на колени и сказал:
– Боже мой, откуда мне знать, когда Ты шутишь!
И возгремел Господь:
– Поразительно! Никакого чувства юмора!
– Но разве не говорит это, Господи, о моей любви к Тебе, что я готов принести в жертву сына, единственного моего, по единому капризу Твоему?
И отвечал ему Господь:
– Это говорит о том, что есть на свете люди, которые готовы исполнить самое идиотское приказание, если оно произнесено хорошо поставленным голосом с сильной реверберацией.
И сказав так, повелел Всевышний Аврааму хорошенько отдохнуть и условился с ним о встрече на завтра».
3. «…был человек, торговавший рубахами, и наступили для него тяжелые времена. Не шел товар, и заглохла вся торговля его. И воззвал он к Господу, говоря: „Боже мой, для чего Ты послал мне такие испытания? Ибо враги мои торгуют вовсю, а я за неделю не продал ни рубахи. И это в разгар сезона. Взгляни, Господи, на товар мой. Смотри, какая вискоза. Боже мой, есть и с воротничками на пуговицах, есть под галстук – и всё лежит. А ведь я всегда следовал заповедям Твоим. Почему же не могу ныне заработать на хлеб насущный, и младший мой брат вынужден мыть полы в „Детском мире““?
И услышал Всевышний его молитвы, и отвечал рабу своему, говоря:
– Насчет рубашек…
– Да, Господи, – воскликнул тот человек и упал на колени.
– Нашей крокодильчика.
– Что, Господи?
– Что слышал. Нашей крокодила на карман. Не пожалеешь.
И взял тот человек все рубахи свои и нашил на карманах знак крокодила, и вот, се, вдруг премного выросли продажи его, и была ему великая радость, тогда как в стане врагов его стоял стон и скрежет зубовный, и кто-то сказал: „Милостив Господь, Он упокоит меня на пажитях злачных. Один вопрос – смогу ли я потом встать“».
http://www.bookrags.com/studyguide-without-feathers/#gsc.tab=0
Godappears in The Scrolls
In "The Scrolls," God behaves less like a divine creator and more like a drunken fraternity brother. This Biblical parody pokes fun at all of the characters of the Bible, especially the divine God. God mistreats Job merely to win a bet with Satan, and he refuses to admit to Job that he's doing anything but completing a mysterious divine plan. When Job finally calls him to task, God simply pleads that might makes right.God also pranks Abraham into almost killing his son, and then he says that Abraham does not have a sense of humor and will follow any instructions given to him in a resonant voice. This depiction of God has more characteristics of an ordinary, fallible human (or even a particularly ignorant, annoying human) than of a divine creator, making him akin to the Greek and Roman portrayals of gods who were jealous, lustful, and arbitrary.
Job appears in The Scrolls
Job is tormented by God for reasons unknown to him, prompting Job to dare question God's judgment. By doing this, Job breaks out of the (miserable) life designated for him by God in order to exert free will. Rather than address Job's concerns, God instead dismisses Job as a foolish mortal, suggesting that Job couldn't possibly understand the will of God. The truth is that the will of God is irrational, just as it appears.Job represents the common man who, having allowed himself to be defined by God's plan, is nevertheless subjected to pain and suffering. His reward for following God's directions is basically torture. Job's story harkens back to the ageless question: If God is both good and omnipotent, then why does he allow bad things to happen to good people?
Abraham appears in The Scrolls
Abraham is a dutiful follower of God who goes to kill his son, because God tells him to. God accuses Abraham of having no sense of humor for not realizing the command was a joke.Isaac appears in The Scrolls
Isaac is the son of Abraham, who God, as a practical joke on Abraham, demands as a sacrifice.Sarah appears in The Scrolls
Sarah is the Biblical mother to Isaac and wife of Abraham. She questions Abraham's assertion that God told him to sacrifice Isaac.воскресенье, 26 октября 2014 г.
Воук Герман Марджори в поисках пути
| Марджори в поисках пути | |
| Author: | Воук Герман |
| http://www.e-reading.me/book.php?book=1027071 | |
| Table of Contents: |
|
 |
Moet & Chandon 1911 Dom Pérignon champagne
|
Подписаться на:
Сообщения (Atom)