על דעת המקום: מזמור לאסף http://onegshabbat.blogspot.co.il/2014/02/blog-post_26.html

על דעת המקום: מזמור לאסף http://onegshabbat.blogspot.co.il/2014/02/blog-post_26.html

מאת יהודה זיו

ברכות מאוחרות מעט, אך מקרב לב, לידידי דוד אסף, עורך הבלוג ומייסדו, ביום הולדתו. לכל הדעות, 'מגיע לו' אותו רחוב הנושא את השם 'דוד אסף', גם אם מדובר שם במי ששימש רבהּ של שכונת גאולה בחיפה... 

באתר 'כל מה שקשור לאסף', לזכרו של אסף צור, שנרצח בפיגוע התאבדות באוטובוס בחיפה (2003), נאספו שלטי 'אסף' רבים. למשל, 'מערת אסף', בהר ציון בירושלים.

אין זה 'אסף' יחידי בארצנו. באר שבע, למשל, כיבדה בשם רחוב את הרב הפרופסור שמחה אסף (אוסובסקי), חוקר הספרות הרבנית ותולדות יישובה של ארץ ישראל. בנוסף על אלה, נושאים את זכרו של אלוף אסף שמחוני רחובות בערים רבות בארץ – בהן ירושלים, באר שבע, עפולה עילית, כפר סבא, לוד, פתח תקווה, קרית אתא ורמלה. 

רחוב אלוף שמחוני בירושלים.
תאריך הפטירה שנרשם על השלט שגוי, שכן מטוסו של אסף שמחוני התרסק ב-7 בנובמבר 1956, שהוא ג' בכסלו תשי"ז.

בדימונה יש 'משעול אסף', אך לא נתברר לי על שמו של מי נקרא; אסף הרופא, שחי בארץ ישראל, כנראה במאה השישית, זכה – לבד מהיותו שמו של בית חולים – גם ברחובות הנושאים את זכרו באשקלון, באר שבע, הוד השרון ותל אביב.

רחוב אסף הרופא בהוד השרון (מקור: כל מה שקשור לאסף; האתר לזכרו של אסף צור)

בימים 8-5 בדצמבר 1948 נערך במערב הנגב 'מבצע אסף', וזכרו הונצח בשמות רחובות בבאר שבע ובכרמיאל; שלא לדבר על אסף שכנאי, שאותו מיבצע נקרא בשמו, ועל שמו נקרא 'רחוב אסף' ברמת גן. שכנאי היה איש פלמ"ח, אשר שנה קודם לכן, ב-9 בדצמבר 1947, פקד על סיור לאורך 'קו צינור המים לנגב', בין קיבוץ גבולות לקיבוץ נירים. הכח נכנס בטעות לכפר הבדואי שועוט ושם ניסה המון ערבי לעשות בהם שפטים. אסף פקד על חבריו לסגת ונפל במהלך החיפויי על נסיגתם.

תיאור נפילתו של אסף שכנאי וחבריו (על המשמר, 5 בינואר 1949)

אסף שכנאי (1947-1928)

שמו של אסף שכנאי הונצח במקומות רבים. סמוך לצומת גבולות, כקילומטר מדרום למושב עין הבשור, הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים ובסמוך גם 'נחל אסף' (30 בדצמבר 1952), 'באר אסף' (21 בדצמבר 1958) ו'חניון אסף'.

אנדרטה סמוך לצומת גבולות לזכר הנופלים בכפר שועוט (מקור: יואב אבניאון) 

על שם 'אסף המזכיר' אין אף רחוב, אבל יש ספר. השם נלקח מן הפסוק: 'וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר' (ישעיהו, לו 3).

מהדורה ראשונה של הספר אסף המזכיר מאת זכריה פורטו, ונציה 1675 (מקור: קדם)

אך בעוד רבים מחבריי יכולים להתגאות ברחובות 'על שמם', ממני נבצר הדבר: מאז 1971, משנעשיתי חבר ועדת השמות הממשלתית, אני מקפיד שלא יוכל איש לבוא עלי בטענות על שאני זורע את שמי על מפת ישראל, בעודי מאשים אחרים באותו עוון (ראו את רשימתי בעונ"ש על הנצחתו העצמית של אוסישקין). 

אומנם, בבואי אל ועדת השמות כבר מצאתי 'מן המוכן' את עין זיו בנחל כזיב (ששמו העברי נקבע ביום 16 באוגוסט 1953) ואת הר זיו, הנשקף עליו (21 בדצמבר 1958), שלא לדבר על קיבוץ עין זיוון שבצפון רמת הגולן, שמתיישביו מקפידים לכתוב אותו, מסיבות מובנות, בכתיב מלא. אך לימים, שעה שנדונה בישיבת ועדת השמות הממשלתית (26 באוקטובר 1979) בקשת המתיישבים בראש הר זיו, לכנות את יישובם בשם 'מצפה זיו', דרשתי בתוקף, שיישוב חדש זה לא יישא את שמי לשווא, והצעתי לקרוא לו 'מצפה הילָּה' – שם, שנודע לימים כיישובו של גלעד שליט. 

אפילו בוויקיפדיה ציינו שמצפה הילה חייב את שמו ליהודה זיו; אך טעות בידם ואין מדובר ב'חוק' שאוסר זאת.

במצפה הילה, שנקרא גם 'הילה', ממתינים לשובו של גלעד שליט, אוקטובר 2011 (צילום: ברני ארדוב)

בשנת 2000 קראה המועצה האזורית 'מעלה יוסף' (על שמו של יוסף וייץ) שבמערב הגליל ליישוב קהילתי בין נהריה למעלות – ושלא על דעת ועדת השמות הממשלתית! – דווקא בשם 'נווה זיו' (שמו הראשון של היישוב היה זיו הגליל), על שמו של הלורד ישראל זיו, שהיה מראשי ההסתדרות הציונית באנגליה.

לורד ישראל משה זיו (1972-1889) מקור: ויקיפדיה

וכדי שידידים וקרובים לא יבקשו ממני הלוואה כספית, עליי להדגיש כי אין כל קשר ביני לבין משפחת 'מַלְיָאנִים' זו, ושמות שנינו מעוברתים (שלי מזלצין; של הלורד – מ-Sieff). הקשר הסמוי היחיד בינינו נמצא בצומת הישן של ראש פינה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה הציב שם ג'מאל-פחה אנדרטה, שנהרסה בשנת 1956 ונעלמה. לימים ערכתי מחקר שהתחקה אחר אותה אנדרטה והוא נקרא 'אבן הייתה לראש פינה'. היום מוצב על מקום אותה אנדרטה תמרור, הנושא את השם 'זיו' – אך לא על שמי, אלא כציון דרך אל בית החולים זיו, שבצפת הסמוכה, הנושא את שמה של רבקה זיו, רעייתו של הלורד זיו. רבקה, שהייתה בת למשפחת מרקס, הביאה לשידוך את בית הכל-בו הלונדוני הידוע 'מארקס אנד ספנסר', בעוד הארי סאקר (Sacher ולא Sucker!), שנשא לאשה את מרים, אחותה של רבקה, תרם לנו את גן סאקר המפורסם בירושלים.

רבקה זיו (1966-1890) מקור: ויקיפדיה

מלבד בית החולים הצפתי יש עוד בית חולים הנקרא 'זיו', וגם הוא לא קרוי על שמי למרות שהוא בעירי ירושלים. זהו בית החולים הגרמני, שפעל מאמצע המאה ה-19 בעיר העתיקה, אך בתחילת המאה ה-20 עבר לעיר החדשה. הוא נבנה בפינת הרחובות הנביאים ושטראוס והיום הוא חלק מבית החולים 'ביקור חולים'. השם 'זיו' ניתן לו על שם מקימו הרופא דוקטור רודי וֶרט-זיו.

(צילום: יהונתן לוירר, ויקיפדיה)

ומזיו חזרה לאסף. בשנים 1984-1976 עמדתי בראש מדור מורי"ה (מורשת ידיעת הארץ) במִפקדת קצין חינוך ראשי. יום אחד העביר אלי קצין החינוך של חיל ההנדסה משאלה אישית: 'מפקד בסיס חיל ההנדסה במזרח השומרון מבקש כי תבוא לביקור ביחידתו'. מיהרתי להיענות לבקשתו וכך יצאתי אל 'הגיגית' – כינויה של בקעה אליפטית ממערב לקרן סרטבה, אשר בשל צורתה קבעה ועדת השמות הממשלתית (23 במרס 1973) למושב אשר בשוליה המערביים את השם גִּתִּית – ועליתי אל מחנה ההנדסה, שישב בראש גבעה. 

מתברר שזה מכבר ביקש אותו מפקד שם קולע למחנה יחידתו, ולפיכך, בעודנו צופים ממרומיו על מושב גיתית, שלפתי מתרמיל הצד שלי את ספר התנ"ך אשר עמי תמיד, ופתחתי אותו במזמור פא של ספר תהלים, שראשיתו 'לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, לְאָסָף'. עיני מפקד היחידה ואנשיו אוֹרוּ: זה מכבר ידעו, כי ממרום גבעתם הם 'מנצחים את גיתית', והנה לפניהם אף כתוב מפורש, המלמד גם על שם המנצח  –אָסָף.

בלשכתו שלף מפקד הבסיס מן המדף שלימינו 'ספר זכרונות' מהודר וביקש ממני לכתוב בו, במו ידי, הסבר מפורט על הצעת השם לבסיס, ואני, כדרכי, מילאתי בשמחה ובפרטי-פרטים את בקשתו בדבר השם הקולע כל כך: 'מחנה אסף'. 

אך שנים לאחר מכן נזכרו פתאום בצה"ל כי שכחו להנציח את זכר אלוף פיקוד הדרום, אסף שמחוני – אשר נספה בתאונת מטוס בשובו ממסדר הניצחון של חטיבת המילואים 9 (עימה נמניתי בעת ההיא אף אני) בשארם א-שייח', בליל 7 בנובמבר 1956. מטבע הדברים הוחלט לקרוא בשמו את מחנה מפקדת פיקוד הדרום בבאר שבע, אלא שעל דרכה של הנצחה זו עמד אותו בסיס הנדסה במזרח השומרון, שנשא בגאון את השם 'מחנה אסף'. לפיכך נגזל ממנו שמו, השופע גאוות יחידה, והוענק לפיקוד דרום... וכך, כמאמר הרומאים: Sic transit gloria mundi, חולפת תהילת עולם.

על כן, כיון שאינני יכול עוד לצערי להגיש לדוד אסף כמתנת יום הולדת את שמו של אותו 'מחנה אסף', יש בידי שי צנוע אחר: פסוק נוסף מספר תהלים, ובו נאמר: 'לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית – מִזְמוֹר לְדָוִד' (ח 1).