четверг, 17 сентября 2015 г.
עונג שבת (עונ"ש): גלגולו של ניגון: איך נסע 'האוטו שלנו' משוודיה לקיב...
עונג שבת (עונ"ש): גלגולו של ניגון: איך נסע 'האוטו שלנו' משוודיה לקיב...: 'האוטו שלנו' - העמסת כדי חלב בקבוצת השרון, 1939 יש ילד בישראל שלא מכיר את השיר הזה? הָאוֹטוֹ שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל וְיָרֹק...
суббота, 12 сентября 2015 г.
Жюльетта Бенцони Хромой из Варшавы
Нужно довериться судьбе, – заявила она. – Иногда время возвращается...
– Таков был девиз Лоренцо Великолепного,
http://litread.ru/pages/92208/89660-92360?page=2
Жюльетта Бенцони (перевод: В. Жукова)
Хромой из Варшавы - 1
le boiteux de varsovie - 1
– Таков был девиз Лоренцо Великолепного,
http://litread.ru/pages/92208/89660-92360?page=2
Жюльетта Бенцони (перевод: В. Жукова)
Хромой из Варшавы - 1
le boiteux de varsovie - 1
пятница, 4 сентября 2015 г.
יהודה זיו
יהודה זיו
| יהודה זיו נולד ב-1926 |
||
|---|---|---|
 יהודה זיו, 2009 |
||
| תרומות עיקריות | ||
| גאוגרפיה של ישראל, בספריו הוא משלב מסלולי טיולים עם הסברים אטימולוגיים על מקורם ועל גלגוליהם של שמות יישובים ואתרים, בין עברית לערבית | ||
|
| ||
|
||
ביוגרפיה
זיו נולד במוסקבה בירת ברית המועצות. כשהיה בן שנתיים עלתה משפחתו לארץ ישראל, והתיישבה בטבריה. אמו חנה הייתה צאצאית של הבעל שם טוב; אביו בן-ציון זיו (זלצין) היה מורה ומנהל (על שמו נקרא בית ספר "זיו" ברעננה). אחיו, פרופ' יעקב זיו, היה נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.המשפחה עברה מטבריה לרעננה ב-1935. זיו גויס לפלמ"ח ב-1943 כסייר בפלוגה ב', וכך התחיל לגלות עניין בידיעת ארץ ישראל. לאחר שעזב את הפלמ"ח החל ללמוד הוראה בירושלים, אך עם פרוץ מלחמת העצמאות הפסיק את לימודיו וחזר אל הפלמ"ח כאיש מילואים וליווה שיירות עד אפריל 1948. בסיור בנחל יתלה שבר את קרסולו, פציעה שמנעה ממנו לצאת עם מחלקת הל"ה ובעקיפין הצילה את חייו. לאחר שכל חברי המחלקה נהרגו במארב, הוצב זיו כנהג רכב משוריין ואחר כך הוכשר כנהג אוטובוסים ורכב כבד. היה סמל רכב בחטיבת הראל, בגדוד השישי, ולאחר הקמת צה"ל המשיך את שירותו כקצין רכב בחטיבת גולני. השתחרר בינואר 1950.
לאחר תום המלחמה היה למורה, בעיקר בתיכון חדרה. הוא הקים חוג לידיעת הארץ וכתב ספר למורים – "השרון". ב-1968 מונה לגאוגרף ברשות שמורות הטבע, שם סקר את נוף סיני לאחר מלחמת ששת הימים. ב-1972 היה לחבר ועדת השמות הממשלתית, והוא פעיל בה עד היום כנציג צה"ל במינוי מיוחד של הרמטכ"ל, כיו"ר ועדת המשנה לשמות יישובים.
לאחר מלחמת יום הכיפורים, עזב את רשות שמורות הטבע והחל ללמוד באוניברסיטת תל אביב לתואר שני בגאוגרפיה היסטורית של תקופת המקרא והמשיך ללימודי דוקטורט, שנקטעו כשמנחהו, פרופ' יוחנן אהרוני, הלך לעולמו. ביוני 1976 הצטרף זיו למורי"ה (ראשי תיבות של "מורשת ידיעת הארץ"), המדור לידיעת הארץ במפקדת קצין חינוך ראשי בצה"ל, ושירת בו תשע שנים בדרגת סגן אלוף. הוא הקים את מדור חוי"ה (ראשי תיבות של "חינוך וידיעת הארץ"), ויזם את שידור חידון צה"ל בידיעת הארץ בטלוויזיה. זיו סיים את שירות הקבע בצה"ל בינואר 1985.
זיו כותב ב"עת-מול", בכתבי עת שונים של החברה להגנת הטבע, ב"שיח שדה", ב"ארץ הגולן", בבלוג 'עונג שבת' (עונ"ש) ובכתבי עת נוספים. בספריו הוא משלב מסלולי טיולים עם הסברים אטימולוגיים על מקורם ועל גלגוליהם של שמות יישובים ואתרים, בין עברית לערבית. הוא גר במושבה הגרמנית בירושלים, ויש לו שתי בנות מאשתו הראשונה, שונמית (שונה), ובן ובת מאשתו השנייה, פנינה. זיו זכה בתואר יקיר ירושלים לשנת ה'תשע"א.
מספריו
- נופי גולן – דרכים ואתרים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980.
- בשביל המטיילים: ביקורים בשמורות טבע, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980 (זכה בפרס על שם יוסף ברסלבי).
- תרמיל צד, הוצאת כתר.
- ילקוט גב: עיונים בידיעת הארץ, הוצאת מקסוול-מקמילן-כתר, 1991.
- רגע של מקום: סיפורים מאחורי שמות מקומות, ירושלים: הוצאת צבעונים, תשס"ה.
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של יהודה זיו בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת המאמרים של יהודה זיו באתר רמב"י: בעברית ובלועזית
- יהודה זיו, באתר הפלמ"ח
- ר. פלס, יהודה זיו, מורה מחדרה: הבקי מכולם בידיעת הארץ, מעריב, 24 ביוני 1965
- יואב קווה, עבודת השם, באתר הארץ, 1 במרץ 2005
- עדי גרסיאל, בוא שם עברי, באתר בשבע - ערוץ 7, 5 במאי 2005
- שוחחו - רוביק רוזנטל ואבי ארבל: "יהודה, שאתה לא תדע איפה זה ואדי נימר?!", אתר הסתדרות המורים בישראל
- ניר חסון, רוצים לשמור על כבוד המתים, גם של הצד השני, באתר הארץ, 2 ביוני 2012
- תמרים, תימורים ותמרורים, באתר "שיח שדה"
- על דעת המקום: מה בין רוח צה"ל לחבית ברעננה?, בבלוג "עונג שבת", אוקטובר 2013
- על דעת המקום: פְּלִשְׁתִּים עלינו!, בבלוג "עונג שבת", 13 במאי 2015
עונג שבת (עונ"ש): על דעת המקום: מסביב לסיבוב (ב) – סיבובי ביל"ו וחול...
עונג שבת (עונ"ש): על דעת המקום: מסביב לסיבוב (ב) – סיבובי ביל"ו וחול...: מאת יהודה זיו הרשימה הקודמת, על סיבוב מוצא, התפרסמה כאן . א. סיבוּב בִּיל"וּ פעם קראו לצומת 'סיבוב' גיסות השריון ...
על דעת המקום: מסביב לסיבוב (ב) – סיבובי ביל"ו וחולון
מאת יהודה זיו
הרשימה הקודמת, על סיבוב מוצא, התפרסמה כאן.
גיסות השריון של צבא גרמניה, בפיקוד פלדמרשל אֶרְווין רוֹמֶל,
איימו בקיץ 1942 על גבולה המערבי של מצרים, ולפיכך הועתקה מפקדת כוחות
המזרח התיכון של צבא בריטניה אל פלשתינה-א"י. לצורך זה החלו הבריטים לשפר
בחיפזון את רשת הכבישים הארצית, בעיקר את 'ציר הנפט' שבין עיראק לבין מצרים
(ראו על כך ברשימה בעונ"ש 'ג'וליס וקסטינה כמרכז העולם'). וכך נסללו אז, בין השאר, הקטע 'עוקף שבע האחיות', בצלעו
הצפונית של רכס ארזה ומוצא עילית, המשמש עד היום; או הקטע 'עוקף
חדרה–בנימינה' בכביש האורך הראשי, היחיד באותה עת, שבמזרחו של מישור החוף (כביש 4 בן ימינו, אשר מרעננה דרומה נקרא כביש 40).
על דעת המקום: מסביב לסיבוב (ב) – סיבובי ביל"ו וחולון
הרשימה הקודמת, על סיבוב מוצא, התפרסמה כאן.
א. סיבוּב בִּיל"וּ
 |
| פעם קראו לצומת 'סיבוב' |
גיסות השריון של צבא גרמניה, בפיקוד פלדמרשל אֶרְווין רוֹמֶל,
איימו בקיץ 1942 על גבולה המערבי של מצרים, ולפיכך הועתקה מפקדת כוחות
המזרח התיכון של צבא בריטניה אל פלשתינה-א"י. לצורך זה החלו הבריטים לשפר
בחיפזון את רשת הכבישים הארצית, בעיקר את 'ציר הנפט' שבין עיראק לבין מצרים
(ראו על כך ברשימה בעונ"ש 'ג'וליס וקסטינה כמרכז העולם'). וכך נסללו אז, בין השאר, הקטע 'עוקף שבע האחיות', בצלעו
הצפונית של רכס ארזה ומוצא עילית, המשמש עד היום; או הקטע 'עוקף
חדרה–בנימינה' בכביש האורך הראשי, היחיד באותה עת, שבמזרחו של מישור החוף (כביש 4 בן ימינו, אשר מרעננה דרומה נקרא כביש 40).
על התעבורה בדרך אורך זו, מדרום לשדה התעופה ותחנת הרכבת של לוד, הכביד אז מעקף – כלפי מערב תחילה – בכביש ירושלים–יפו, עד צומת הכפר בית דַגַ'ן לשעבר
(בית דָּגָן של היום), ומשם שוב דרומה, דרך 'מושבות הדרום' (ראשון לציון,
נס ציונה וגדרה), לעבר מצרים. אך גם מעקף מיותר זה חוסל באמצעות קטע כביש
חדש – המשכו הישיר של כביש 40 בן ימינו, שנסלל אז בין מזרחה של רמלה לבין
מושב כפר ביל"ו – מדרום למושבה רחובות. כך נולד אז 'סִיבוּב ביל"ו', שאף אם איננו החשוב בסִיבוּבֵי ארצנו, הריהו אחד הנודעים שבהם.
ומשהו
על הקשר בין שם המושב לבין מיקומו. הוא זכה לשמו כיוון שנוסד בשנת 1932 –
היא שנת היובל לעליית ראשוני הביל"ויים ארצה (1882) – ולפי שהוא יושב הוא
בלב 'שורת הכבוד' של מושבות הביל"ויים, הלא הן 'מושבות הדרום'. אך איתרע
מזלו של הכפר, ששמו נקבע על ידי 'ועדת שמות היישובים' של הקרן הקיימת
לישראל ובראשה מנחם אוסישקין, שנהג שררה ביישובים שעל 'אדמת הלאום'. במכתבו
של מזכיר הוועדה, י"א אריכא, לחברי המושב, הוא הודיע להם לא רק על השם
שנקבע למקומם אלא גם כי חובתם להגות אותו 'כפר בֵּיל"וּ' – שהרי לכל ידוע, כי אלה ראשי התיבות 'בֵּית יעקב לכו ונלכה'.
תושבי הכפר נשאו את העלבון בלבם, עד
שב'חג בר-המצווה' של היישוב החליטו צעיריו לעשות מעשה. חבורת הזמר המקומית
השמיעה בפני קהל החוגגים 'המנון' חגיגי, שנתחבר כביכול במיוחד לרגל האירוע, אלא שהיה זה שיר 'המעפילים' הנודע של לוין קיפניס עם שינוי קל:
אֶל רֹאשׁ הָהָר! אֶל רֹאשׁ הָהָר!
הַדֶּרֶךְ מִי יַחְסֹם לִפְדוּיֵי שֶׁבִי?
מֵעֵבֶר הַר הֵן זֶה מִכְּבָר
רוֹמֶזֶת לָנוּ אֶרֶץ צֶבִי.
מחיאות הכפיים הסוערות פרצו משהגיעו הזמרים אל סופו של 'המנון כפר ביל"ו':
כפר בִּיל"וּ, כפר בִּיל"וּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
וחוזר חלילה, שוב ושוב...
ונחזור לסיבוב, שלמן סוף שנות החמישים ואילך נקרא בשם הרשמי 'צומת ביל"ו'.
'סיבוב ביל"ו' נכנס גם לפולקלור הישראלי הודות לדן אלמגור. בשירו 'יעל, יעל', ששרה להקת פיקוד צפון בשנת 1960 בלחנו של אמיתי נאמן, נמצאות השורות על 'לילי מסיבוב כפר ביל"ו':
'לילי
מסיבוב כפר בילו', כתב לנו דן אלמגור, 'היתה דמות מוכרת וחביבה על כל
החיילים שעצרו שם בדרכם דרומה. צעירה נאה וחייכנית. לימים קראתי שהיתה
ערבייה, בת לרופא בשם דג'אני (שאולי עבד אז בבית החולים קפלן הסמוך)'.
הנה השיר (הסולנית היא אתי גרוטאס), ושימו לב, שבשירו של אלמגור נזכר עוד סיבוב – סיבוב עפולה...
גם מאוחר יותר לא נשכח הפולקלור סביב סיבוב ביל"ו, וכך כתב העיתונאי הרצל ארליך, במלאת חצי יובל למבצע סיני:
ואכן, הכביש 'עוקף המושבות' הנזכר, הבא מרמלה (כביש 40 של היום), התחבר כאן אל 'כביש מושבות יהודה' (כביש 412) בזווית חדה, שבקודקודה כיכר שהייתה קטנה מכדי יכולתו של רכב, הסובב בה במהירות מופרזת, שלא להתהפך...
ב. סיבוּב חולון
אדמת חולון נרכשה עוד בשנת 1920, בשולי רצועת הַחוֹלִיֹּות
(דְיוּנוֹת) שבדרום-מזרחה של יפו. בהדרגה צצו שם השכונות גרין (1934), מולדת (1933) – שבערבית היה שמה תחילה 'חֻצְמָצָה'
(קמצנית [בגידולים החקלאיים שצומחים בה]) – ואגרובנק .(1935) בעקבותיהן הועבר לשם מתל-אביב גם בית
החרושת למוצרי טקסטיל 'לוֹדְזִיָה', ובצידו הוקמו קריית עבודה, שכונת
סוקולוב ועוד. כינויין הכולל היה תחילה 'שכונות הדרום', ורק בשנת 1940 התאחדו כולן
למועצה מקומית אחת, אשר נוף הַחוֹלִיּוֹת הוא שגרם לקריאתה בשם חוֹלוֹן (יהושע, טו
51; ושם כתוב 'חֹלֹן'), אף שחולון התנ"כית נמצאת בדרום נחלת שבט יהודה.
אל השכונות החדשות פנו מ'דרך
העגלות', היא כביש יפו-ירושלים (דרך 44) – בין שכונת אַבּוּ
כַּבִּיר (תל כביר), שבמבואות יפו, לבין בית הספר החקלאי מקוה ישראל – במסעף,
שנקרא תחילה 'סיבוב חולון'. בראשית מלחמת העצמאות נסללה מצפון לסיבוב חולון 'דרך
הביטחון' (היום דרך חיל השריון), שאפשרה מעבר לכביש יפו-ירושלים ועקפה את היישובים
הערביים
אַבּוּ כַּבִּיר, יָאזוּר (היום אָזוֹר), בֵּית דַגַ'ן ורמלה. דרך זו
הוליכה משכונת התקוה וחולון, דרך מולדת ונחלת יהודה, אל כביש מושבות
הדרום ומשם לעבר ירושלים, דרך חולדה, ואל הנגב.
'סיבוב חולון' היה אפוא ל'צומת
חולון' ובימינו נקרא המקום 'מֶחְלַף חולון'. 'דרך חיל השריון' נמשכת עתה במפלסו
העילי מערבה וחולפת מתחת למחלף שברחוב תל גיבורים – בעוד 'הכביש הישן' אל חולון
נושא עתה את זכר לוי אשכול, ראש ממשלתה השלישי של ישראל, עד 'כיכר הלוחמים' (לשעבר
'כיכר קוּגֶל', על שם ראש העיר הראשון של חולון, ד"ר ישראל קוּגֶל). היום
מצויים במערבה האצטדיון העירוני ומגרשי הספורט של חולון, אך תחילה עמדה לקום כאן
'עיר התנ"ך', בנוסח דִיסְנִילֶנְד – סביב אגם מלאכותי, שהוא היחיד אשר נותר כאן ומלמד על הרעיון שלא
התגשם. ליצני העיר מכנים אותו 'אוֹ דֶה-חוֹלוֹן'...
(בית דָּגָן של היום), ומשם שוב דרומה, דרך 'מושבות הדרום' (ראשון לציון,
נס ציונה וגדרה), לעבר מצרים. אך גם מעקף מיותר זה חוסל באמצעות קטע כביש
חדש – המשכו הישיר של כביש 40 בן ימינו, שנסלל אז בין מזרחה של רמלה לבין
מושב כפר ביל"ו – מדרום למושבה רחובות. כך נולד אז 'סִיבוּב ביל"ו', שאף אם איננו החשוב בסִיבוּבֵי ארצנו, הריהו אחד הנודעים שבהם.
על הקשר בין שם המושב לבין מיקומו. הוא זכה לשמו כיוון שנוסד בשנת 1932 –
היא שנת היובל לעליית ראשוני הביל"ויים ארצה (1882) – ולפי שהוא יושב הוא
בלב 'שורת הכבוד' של מושבות הביל"ויים, הלא הן 'מושבות הדרום'. אך איתרע
מזלו של הכפר, ששמו נקבע על ידי 'ועדת שמות היישובים' של הקרן הקיימת
לישראל ובראשה מנחם אוסישקין, שנהג שררה ביישובים שעל 'אדמת הלאום'. במכתבו
של מזכיר הוועדה, י"א אריכא, לחברי המושב, הוא הודיע להם לא רק על השם
שנקבע למקומם אלא גם כי חובתם להגות אותו 'כפר בֵּיל"וּ' – שהרי לכל ידוע, כי אלה ראשי התיבות 'בֵּית יעקב לכו ונלכה'.
 |
| שלט ההפניה הראשון לכפר (צילום: אפי אליאן; מקור: היסטוריה על המפה) |
תושבי הכפר נשאו את העלבון בלבם, עד
שב'חג בר-המצווה' של היישוב החליטו צעיריו לעשות מעשה. חבורת הזמר המקומית
השמיעה בפני קהל החוגגים 'המנון' חגיגי, שנתחבר כביכול במיוחד לרגל האירוע, אלא שהיה זה שיר 'המעפילים' הנודע של לוין קיפניס עם שינוי קל:
אֶל רֹאשׁ הָהָר! אֶל רֹאשׁ הָהָר!
הַדֶּרֶךְ מִי יַחְסֹם לִפְדוּיֵי שֶׁבִי?
מֵעֵבֶר הַר הֵן זֶה מִכְּבָר
רוֹמֶזֶת לָנוּ אֶרֶץ צֶבִי.
מחיאות הכפיים הסוערות פרצו משהגיעו הזמרים אל סופו של 'המנון כפר ביל"ו':
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
וחוזר חלילה, שוב ושוב...
ונחזור לסיבוב, שלמן סוף שנות החמישים ואילך נקרא בשם הרשמי 'צומת ביל"ו'.
 |
| מסלול החיילים והאזרחים ב'צעדת ארבעת הימים' (1960) עבר בצומת בילו (דבר, 9 בפברואר 1960) |
'סיבוב ביל"ו' נכנס גם לפולקלור הישראלי הודות לדן אלמגור. בשירו 'יעל, יעל', ששרה להקת פיקוד צפון בשנת 1960 בלחנו של אמיתי נאמן, נמצאות השורות על 'לילי מסיבוב כפר ביל"ו':
 |
| הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כנרת, 2012, עמ' 108 |
'לילי
מסיבוב כפר בילו', כתב לנו דן אלמגור, 'היתה דמות מוכרת וחביבה על כל
החיילים שעצרו שם בדרכם דרומה. צעירה נאה וחייכנית. לימים קראתי שהיתה
ערבייה, בת לרופא בשם דג'אני (שאולי עבד אז בבית החולים קפלן הסמוך)'.
הנה השיר (הסולנית היא אתי גרוטאס), ושימו לב, שבשירו של אלמגור נזכר עוד סיבוב – סיבוב עפולה...
גם מאוחר יותר לא נשכח הפולקלור סביב סיבוב ביל"ו, וכך כתב העיתונאי הרצל ארליך, במלאת חצי יובל למבצע סיני:
 |
| הרצל ארליך, 'פכים חלודים: 25 שנים למבצע קדש', דבר השבוע, 23 באוקטובר 1981, עמ' 14 |
ואכן, הכביש 'עוקף המושבות' הנזכר, הבא מרמלה (כביש 40 של היום), התחבר כאן אל 'כביש מושבות יהודה' (כביש 412) בזווית חדה, שבקודקודה כיכר שהייתה קטנה מכדי יכולתו של רכב, הסובב בה במהירות מופרזת, שלא להתהפך...
ב. סיבוּב חולון
 |
| צילום: דניאל בוכמן (פורום תחבורה ציבורית, תפוז) |
אדמת חולון נרכשה עוד בשנת 1920, בשולי רצועת הַחוֹלִיֹּות
(דְיוּנוֹת) שבדרום-מזרחה של יפו. בהדרגה צצו שם השכונות גרין (1934), מולדת (1933) – שבערבית היה שמה תחילה 'חֻצְמָצָה'
(קמצנית [בגידולים החקלאיים שצומחים בה]) – ואגרובנק .(1935) בעקבותיהן הועבר לשם מתל-אביב גם בית
החרושת למוצרי טקסטיל 'לוֹדְזִיָה', ובצידו הוקמו קריית עבודה, שכונת
סוקולוב ועוד. כינויין הכולל היה תחילה 'שכונות הדרום', ורק בשנת 1940 התאחדו כולן
למועצה מקומית אחת, אשר נוף הַחוֹלִיּוֹת הוא שגרם לקריאתה בשם חוֹלוֹן (יהושע, טו
51; ושם כתוב 'חֹלֹן'), אף שחולון התנ"כית נמצאת בדרום נחלת שבט יהודה.
 |
מבנה הבאוהאוס 'חוסמסה' נבנה ב-1934 והיום פועל בו מוזיאון יד ל'הגנה' (רחוב דוד אלעזר 53)
|
אל השכונות החדשות פנו מ'דרך
העגלות', היא כביש יפו-ירושלים (דרך 44) – בין שכונת אַבּוּ
כַּבִּיר (תל כביר), שבמבואות יפו, לבין בית הספר החקלאי מקוה ישראל – במסעף,
שנקרא תחילה 'סיבוב חולון'. בראשית מלחמת העצמאות נסללה מצפון לסיבוב חולון 'דרך
הביטחון' (היום דרך חיל השריון), שאפשרה מעבר לכביש יפו-ירושלים ועקפה את היישובים
הערביים
אַבּוּ כַּבִּיר, יָאזוּר (היום אָזוֹר), בֵּית דַגַ'ן ורמלה. דרך זו
הוליכה משכונת התקוה וחולון, דרך מולדת ונחלת יהודה, אל כביש מושבות
הדרום ומשם לעבר ירושלים, דרך חולדה, ואל הנגב.
'סיבוב חולון' היה אפוא ל'צומת
חולון' ובימינו נקרא המקום 'מֶחְלַף חולון'. 'דרך חיל השריון' נמשכת עתה במפלסו
העילי מערבה וחולפת מתחת למחלף שברחוב תל גיבורים – בעוד 'הכביש הישן' אל חולון
נושא עתה את זכר לוי אשכול, ראש ממשלתה השלישי של ישראל, עד 'כיכר הלוחמים' (לשעבר
'כיכר קוּגֶל', על שם ראש העיר הראשון של חולון, ד"ר ישראל קוּגֶל). היום
מצויים במערבה האצטדיון העירוני ומגרשי הספורט של חולון, אך תחילה עמדה לקום כאן
'עיר התנ"ך', בנוסח דִיסְנִילֶנְד – סביב אגם מלאכותי, שהוא היחיד אשר נותר כאן ומלמד על הרעיון שלא
התגשם. ליצני העיר מכנים אותו 'אוֹ דֶה-חוֹלוֹן'...
צומת חולון נזכר גם הוא בזמר העברי, הודות לסיומו של השיר 'ציפי
פרימו', שחיבר והלחין דני סנדרסון בשנת 1979 ושרה להקת 'גזוז':
פרימו', שחיבר והלחין דני סנדרסון בשנת 1979 ושרה להקת 'גזוז':
מספרים על ציפי פרימו מחולון, לוֹן, לוּן.
שנמאס לה מלקום ולשבת.
[...]
שנמאס לה מלקום ולשבת.
[...]
עכשיו היא מסתובבת,
בחולון עובדת,
צומת פה וצומת שם.
לחבר'ה מספרת, מתארת,
איך כבשה את העולם...
בחולון עובדת,
צומת פה וצומת שם.
לחבר'ה מספרת, מתארת,
איך כבשה את העולם...
עונג שבת (עונ"ש): על דעת המקום: מסביב לסיבוב (א) – דרך ללא מוצא
עונג שבת (עונ"ש): על דעת המקום: מסביב לסיבוב (א) – דרך ללא מוצא: מאת יהודה זיו זקני הדור אולי עוד זוכרים כי ב קול הרע"ם מקהיר , ערוץ שידורי התעמולה בעברית של הרדיו המצרי, שנקלט בישראל לפני...
מאת יהודה זיו
שער יפו,
המפורסם בשעריה של חומת ירושלים העתיקה, נטל את שמו מ'דרך יפו' אשר יצאה
ממנו מערבה. שרידי הכביש הרומי לשעבר, אשר נסלל באותה דרך, ניכרים
עד היום בעקלתון המכונה 'מעלה רומאים', היורד משכונת גבעת שאול לעבר מוצא תחתית ושב ועולה בעקלתון 'שבע
האחיות' לעבר הר מָעוֹז. הכפר קַסְטֶל, שישב בראש ההר, שמר בשמו את זכר ה'קַסְטֶלּוּם'
(מצודה) הרומי, אשר הגן על מעלות הכביש משני עבריו. כביש רומי זה, שראשיתו בכפר אמאוס, לא עבר במעלה שער הגיא
– כמו הכביש המהיר (כביש 1)
בן ימינו – אלא במעלה שלוחת אילן שמצפון לו. על כך מעידות אבני מיל וחורבת
מְצָד במעלה אותה שלוחה, וכן כתובות הלגיון העשירי שנמצאו
בגבעת קריית יערים ובכפר אבו גוש שלרגליה. הכביש העתיק שב ושימש
את העולים לירושלים גם בימי מלחמת העצמאות. באותם ימים חנתה חטיבת פלמ"ח-'הראל' בקיבוץ קריית ענבים, ואף בתחנת השאיבה של קו ראש העין–ירושלים אשר במעלה כביש שער הגיא (מכאן שמו של מושב שואבה, היושב היום על מקומה). כאשר תותחי הלגיון הערבי, שהוצבו בהר שמואל (נַבִּי-צַמְוִיל, הנהגה נבי סַמוּאִיל), הפגיזו את התחבורה היהודית במעלה הכביש ממוצא לירושלים, נהגו הפלמ"חניקים – ואני בתוכם – לעלות העירה ב'חסות' מעלה רומאים. אם היינו פוגשים על דרכנו להקות כלבים
משוטטים, שנמלטו במורד המעלה, ידענו כי באותה עת מפגיזים תותחי הלגיון גם את
מרכז ירושלים.
בכסלו תר"ל (שלהי
1869) בישר 'הלבנון', העיתון העברי הראשון בארץ ישראל, על חנוכת הכביש שנסלל מירושלים לעבר יפו במצוות סולטן טורקיה, עבד אל-עַזִיז. כביש זה אף הוא יצא משער יפו, אך שימושו לעתיד לבוא – אשר הוליד גם את הכינוי 'דרך העגלות' –
ואף עיקוליו התלולים של 'מעלה רומאים', גרמו לו שייסלל בשיפוע נוח הרבה יותר. כביש זה עבר דרך הכפר
לִיפְתָא, הוא 'מֵי נֶפְתּוֹחַ', אשר בגבול יהודה ובנימין (יהושע, טו 9;
יח 15), בצפון-מערב ירושלים. במפגש אותו כביש עם תוואי הדרך העתיקה, סמוך למושבה
הוותיקה מוצא תחתית – אשר נוסדה תחילה
כתחנת דרכים עם משק חקלאי (1860) ולימים הייתה למושבה (1894) – נולד
אז 'סיבוב מוצא' הנודע, המוכר מזה כמאה וחמישים שנה לכל העולים לירושלים. סיבוב זה עומד לסיים בקרוב את תפקידו עם הרחבת
הכביש המהיר בין שער הגיא לבין ירושלים. אם מתכנני הדרך ירצו לשלב זיכרון
היסטורי עם מעט הומור, מוצע להם להציב בראש 'מעלה הקסטל' הנוכחי תמרור
אזהרה: 'דרך ללא מוצא'...
הנה סרטון הדמיה של משרד התחבורה המציג את מערכת המחלפים החדשה בדרך לירושלים:
סיבוב מוצא כונה בשעתו גם בשם 'סיבוב תנובה'. יש אומרים, כי שם זה
בא לו בשל עיקולו החד של הכביש, לרגלי מדרונו התלול של הקסטל, אשר ראה לעתים מזומנות כלי רכב שאיבדו את בלמיהם והתהפכו. היו אלה בעיקר משאיות שנשאו תוצרת חקלאית, וכך, מדי פעם, התכסה הכביש ביבולי עגבניות ומלפפונים. אך האמת היא שהכינוי 'סיבוב תנובה' מקורו בסיפור מרתק מימי מלחמת
העצמאות.
על אדמות הכפר הערבי קָאלוּנְיָה, בצלע הרכס של מבשרת ירושלים בת ימינו – אחות מעוז ציון, אשר חברו יחדיו לעיר מבשרת ציון משני עברי המעלה הקדום – שכן בימי קדם יישוב בשם 'הַמֹּצָה' (יהושע, יח 26), מלשון 'וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו' (ישעיהו, נח 11). ואכן, יישוב זה סמוך אל עין מוצא, הבוקע ממערב לגשר העתידי. אך משהושיב בו הקיסר הרומי אֶסְפַּסְיָנוּס חיילי לגיון משוחררים והכריז
עליו כעל 'קוֹלוֹנְיָה אמאוס', כלומר מושבה פטורה ממס (וזה אף מקור השם
הערבי קאלוניה), בצד 'כביש אמאוס', נאמר עליו בתלמוד הבבלי (סוכה, מה ע"א):
גזית, שערביי אותו כפר כינו אותה 'קַצְר מַלִכּ אֶל-יַהוּד' (ארמון מלך
היהודים). באותו מקום נבנה גשר עתיק, שאולי מוזכר גם ביומן המסע של משולם מווֹלְטֶרָה, נוסע יהודי מאיטליה, אשר ביקר בארץ ישראל בשנת 1481: 'תרד בעמק אחר, אשר יש לְשָׁם גשר אבנים גדול, אשר במקום ההוא הרג
דוד את [גלית] הפלשתי' (מסע משולם מוולטרה, מהדורת אברהם יערי, מוסד ביאליק, תש"ט, עמ' 74).
נראה, כי מקורה של מסורת זו
בימי הצלבנים, שעשו כמיטב יכולתם להעשיר את נתיב עולי הרגל לעבר ירושלים בשפע
חוויות וריגושים, בעקבות 'זיהויים' מפוברקים של מקומות ואירועים, הנזכרים
בכתבי הקודש. ואכן, בשנת 1586 הותיר אחריו עולה רגל לירושלים תחריט ובו נראה נחל
מוצא עם הגשר הנטוי מעליו. כותרת התחריט היא Vallis Therebinti (עמק הָאֵלָה), ומעל מצודת הדרכים הצלבנית ההרוסה
נכתב: ,Hic occisus fait Goliad כלומר, כאן מקום מעשה גּוֹלְיָת.
בני מוצא זכרו היטב בית זה שהיה שייך ל'מאדאם' מונירה.
כך סיפרו מאיר וצֳרִי ברוזה בספרם המשותף מוצא: סיפור ארץ-ישראלי, כנה, 1994, עמ' 156-155:
ראו עוד במאמרי: 'שבעה
שמות ל"שבע האחיות" ', מחקרי יהודה ושומרון, יב (תשס"ג), עמ' 272-257.
מאת יהודה זיו
זקני הדור אולי עוד זוכרים כי בקול הרע"ם מקהיר,
ערוץ שידורי התעמולה בעברית של הרדיו המצרי, שנקלט בישראל לפני מלחמת ששת
הימים, הייתה תכנית פטפוטים שנקראה 'מסביב לסיבוב'. זה גם הנושא של סדרת
רשימות זו – סיבובים נודעים בכבישי הארץ.
ערוץ שידורי התעמולה בעברית של הרדיו המצרי, שנקלט בישראל לפני מלחמת ששת
הימים, הייתה תכנית פטפוטים שנקראה 'מסביב לסיבוב'. זה גם הנושא של סדרת
רשימות זו – סיבובים נודעים בכבישי הארץ.
סיבוּב מוצא
 |
שער יפו,
המפורסם בשעריה של חומת ירושלים העתיקה, נטל את שמו מ'דרך יפו' אשר יצאה
ממנו מערבה. שרידי הכביש הרומי לשעבר, אשר נסלל באותה דרך, ניכרים
עד היום בעקלתון המכונה 'מעלה רומאים', היורד משכונת גבעת שאול לעבר מוצא תחתית ושב ועולה בעקלתון 'שבע
האחיות' לעבר הר מָעוֹז. הכפר קַסְטֶל, שישב בראש ההר, שמר בשמו את זכר ה'קַסְטֶלּוּם'
(מצודה) הרומי, אשר הגן על מעלות הכביש משני עבריו. כביש רומי זה, שראשיתו בכפר אמאוס, לא עבר במעלה שער הגיא
– כמו הכביש המהיר (כביש 1)
בן ימינו – אלא במעלה שלוחת אילן שמצפון לו. על כך מעידות אבני מיל וחורבת
מְצָד במעלה אותה שלוחה, וכן כתובות הלגיון העשירי שנמצאו
בגבעת קריית יערים ובכפר אבו גוש שלרגליה. הכביש העתיק שב ושימש
את העולים לירושלים גם בימי מלחמת העצמאות. באותם ימים חנתה חטיבת פלמ"ח-'הראל' בקיבוץ קריית ענבים, ואף בתחנת השאיבה של קו ראש העין–ירושלים אשר במעלה כביש שער הגיא (מכאן שמו של מושב שואבה, היושב היום על מקומה). כאשר תותחי הלגיון הערבי, שהוצבו בהר שמואל (נַבִּי-צַמְוִיל, הנהגה נבי סַמוּאִיל), הפגיזו את התחבורה היהודית במעלה הכביש ממוצא לירושלים, נהגו הפלמ"חניקים – ואני בתוכם – לעלות העירה ב'חסות' מעלה רומאים. אם היינו פוגשים על דרכנו להקות כלבים
משוטטים, שנמלטו במורד המעלה, ידענו כי באותה עת מפגיזים תותחי הלגיון גם את
מרכז ירושלים.
 |
| עקלתון 'מעלה רומאים'. מבט לעבר הקסטל (צילום: יהודה זיו) |
 |
| שרידי מעלה רומאים (מקור: רשות העתיקות) |
בכסלו תר"ל (שלהי
1869) בישר 'הלבנון', העיתון העברי הראשון בארץ ישראל, על חנוכת הכביש שנסלל מירושלים לעבר יפו במצוות סולטן טורקיה, עבד אל-עַזִיז. כביש זה אף הוא יצא משער יפו, אך שימושו לעתיד לבוא – אשר הוליד גם את הכינוי 'דרך העגלות' –
ואף עיקוליו התלולים של 'מעלה רומאים', גרמו לו שייסלל בשיפוע נוח הרבה יותר. כביש זה עבר דרך הכפר
לִיפְתָא, הוא 'מֵי נֶפְתּוֹחַ', אשר בגבול יהודה ובנימין (יהושע, טו 9;
יח 15), בצפון-מערב ירושלים. במפגש אותו כביש עם תוואי הדרך העתיקה, סמוך למושבה
הוותיקה מוצא תחתית – אשר נוסדה תחילה
כתחנת דרכים עם משק חקלאי (1860) ולימים הייתה למושבה (1894) – נולד
אז 'סיבוב מוצא' הנודע, המוכר מזה כמאה וחמישים שנה לכל העולים לירושלים. סיבוב זה עומד לסיים בקרוב את תפקידו עם הרחבת
הכביש המהיר בין שער הגיא לבין ירושלים. אם מתכנני הדרך ירצו לשלב זיכרון
היסטורי עם מעט הומור, מוצע להם להציב בראש 'מעלה הקסטל' הנוכחי תמרור
אזהרה: 'דרך ללא מוצא'...
הנה סרטון הדמיה של משרד התחבורה המציג את מערכת המחלפים החדשה בדרך לירושלים:
סיבוב מוצא כונה בשעתו גם בשם 'סיבוב תנובה'. יש אומרים, כי שם זה
בא לו בשל עיקולו החד של הכביש, לרגלי מדרונו התלול של הקסטל, אשר ראה לעתים מזומנות כלי רכב שאיבדו את בלמיהם והתהפכו. היו אלה בעיקר משאיות שנשאו תוצרת חקלאית, וכך, מדי פעם, התכסה הכביש ביבולי עגבניות ומלפפונים. אך האמת היא שהכינוי 'סיבוב תנובה' מקורו בסיפור מרתק מימי מלחמת
העצמאות.
על אדמות הכפר הערבי קָאלוּנְיָה, בצלע הרכס של מבשרת ירושלים בת ימינו – אחות מעוז ציון, אשר חברו יחדיו לעיר מבשרת ציון משני עברי המעלה הקדום – שכן בימי קדם יישוב בשם 'הַמֹּצָה' (יהושע, יח 26), מלשון 'וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו' (ישעיהו, נח 11). ואכן, יישוב זה סמוך אל עין מוצא, הבוקע ממערב לגשר העתידי. אך משהושיב בו הקיסר הרומי אֶסְפַּסְיָנוּס חיילי לגיון משוחררים והכריז
עליו כעל 'קוֹלוֹנְיָה אמאוס', כלומר מושבה פטורה ממס (וזה אף מקור השם
הערבי קאלוניה), בצד 'כביש אמאוס', נאמר עליו בתלמוד הבבלי (סוכה, מה ע"א):
[משנה:]לימים הקימו שם הצלבנים מצודת דרכים, בנויה אבני
מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, יורדין לשם ומלקטין משם מורביות ...
מקום קלניא הוה. ותנא דידן מ"ט קרי ליה מוצא? איידי דמיפק מכרגא דמלכא
(מקום היה ושמו קלניא [קולוניה]. ומה טעם קראוֹ התנא שלנו מוצא? מפני שהוא
מוּצָא ממס המלך).
גזית, שערביי אותו כפר כינו אותה 'קַצְר מַלִכּ אֶל-יַהוּד' (ארמון מלך
היהודים). באותו מקום נבנה גשר עתיק, שאולי מוזכר גם ביומן המסע של משולם מווֹלְטֶרָה, נוסע יהודי מאיטליה, אשר ביקר בארץ ישראל בשנת 1481: 'תרד בעמק אחר, אשר יש לְשָׁם גשר אבנים גדול, אשר במקום ההוא הרג
דוד את [גלית] הפלשתי' (מסע משולם מוולטרה, מהדורת אברהם יערי, מוסד ביאליק, תש"ט, עמ' 74).
נראה, כי מקורה של מסורת זו
בימי הצלבנים, שעשו כמיטב יכולתם להעשיר את נתיב עולי הרגל לעבר ירושלים בשפע
חוויות וריגושים, בעקבות 'זיהויים' מפוברקים של מקומות ואירועים, הנזכרים
בכתבי הקודש. ואכן, בשנת 1586 הותיר אחריו עולה רגל לירושלים תחריט ובו נראה נחל
מוצא עם הגשר הנטוי מעליו. כותרת התחריט היא Vallis Therebinti (עמק הָאֵלָה), ומעל מצודת הדרכים הצלבנית ההרוסה
נכתב: ,Hic occisus fait Goliad כלומר, כאן מקום מעשה גּוֹלְיָת.
גשר מוצא, הנטוי על פני נחל שורק, נבנה כנראה בראשית
שנות הארבעים, בעת סלילת הכביש העוקף המכונה 'שבע האחיות' (ראו בהמשך). הוא עומד
עד היום בשלמותו מתחת לסיבוב מוצא לא הרחק מבית הכנסת העתיק. בימי מלחמת העצמאות, משהתעורר החשש פן
יחבלו ערביי קאלוניה באותו גשר וינתקו את ירושלים, החליט דוד שאלתיאל, מפקד העיר, להקיף אותו בחגורת מוקשים. כיוון
שבידי 'ההגנה' לא נמצאה אז כמות המוקשים הדרושה, נולדה תחבולה אחרת: באמצע פברואר
1948, בליל חורף סוער, התגנבו שישה אנשי חי"ש (חיל שדה) ירושלמים אל מתחת
לגשר ותלו על קשתותיו קופסות פח גדולות של שימורי מלפפונים, ממולאות בוץ וחצץ.
משגילו יושבי קאלוניה את הנעשה, לא העז עוד איש מהם להתקרב אל הגשר 'הממוקש'. וכך,
לבד מלוחמי הפלמ"ח מלווי השיירות אל העיר הנצורה, הצילו גם אותן קופסות
מלפפונים את ירושלים. אחדות מהן נותרו שנים רבות תלויות
מתחת ל'גשר המלפפונים', עד שהחלידו והתפוררו, שלא לדבר על המלפפונים האחרים אשר
נפזרו עליו ואולי הם העניקו את שמם ל'סיבוב תנובה'...
שנות הארבעים, בעת סלילת הכביש העוקף המכונה 'שבע האחיות' (ראו בהמשך). הוא עומד
עד היום בשלמותו מתחת לסיבוב מוצא לא הרחק מבית הכנסת העתיק. בימי מלחמת העצמאות, משהתעורר החשש פן
יחבלו ערביי קאלוניה באותו גשר וינתקו את ירושלים, החליט דוד שאלתיאל, מפקד העיר, להקיף אותו בחגורת מוקשים. כיוון
שבידי 'ההגנה' לא נמצאה אז כמות המוקשים הדרושה, נולדה תחבולה אחרת: באמצע פברואר
1948, בליל חורף סוער, התגנבו שישה אנשי חי"ש (חיל שדה) ירושלמים אל מתחת
לגשר ותלו על קשתותיו קופסות פח גדולות של שימורי מלפפונים, ממולאות בוץ וחצץ.
משגילו יושבי קאלוניה את הנעשה, לא העז עוד איש מהם להתקרב אל הגשר 'הממוקש'. וכך,
לבד מלוחמי הפלמ"ח מלווי השיירות אל העיר הנצורה, הצילו גם אותן קופסות
מלפפונים את ירושלים. אחדות מהן נותרו שנים רבות תלויות
מתחת ל'גשר המלפפונים', עד שהחלידו והתפוררו, שלא לדבר על המלפפונים האחרים אשר
נפזרו עליו ואולי הם העניקו את שמם ל'סיבוב תנובה'...
 |
| גשר מוצא המנדטורי (צילום נטע כורם; מקור: טיולי) |
שער שכם, בצפון העיר
העתיקה של ירושלים, מכונה בערבית 'בָּאבּ אֶל-עַמוּד'
(שער העמוד). ואכן, במפת מידבא הנודעת, שהוכנה כנראה במאה
ה-6, נראה ברחבת אותו שער עמוד המיל מימי אֵלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה, היא ירושלים
של ימי הקיסר הדריאנוס. מעמוד זה נמנו מאז מרחקי הדרכים היוצאות מן העיר.
ממשלת המנדט אימצה אותה שיטה, ובימי שלוט הבריטים ציינו
אבני הק"מ בכבישיה הראשיים של פלשתינה-א"י את המרחק מבית הדואר המרכזי בירושלים,
הנמצא עד היום בתחילתו של רחוב יפו (מול כיכר ספרא ועיריית ירושלים). כך
הוצבה אז בסיבוב מוֹצָא אבן הקילומטר השביעית, ומסורת ירושלמית קשרה אבן זו
לכינוי 'שבע האחיות',
שהוענק מזה עשרות שנים לכביש היורד ממעוז ציון לארזה ולמוצא עילית.
בקילומטר השביעי נראה עד היום, ממזרח ל'גשר מוצא', בית אבן, שנותר מן הכפר
קאלוניה לשעבר. על פי אותה מסורת, ניהלה שם אחת מנשות הכפר בית בושת, שנועד
לשרת חיילים
ושוטרים בריטיים. הללו כינו אותו בינם לבין עצמם
בשם Kilo. Seven (הקילומטר
השביעי), בעוד 'הבנות' אשר שם זכו בכינוי החיבה Seven Sisters... (כך שמעתי מפי העיתונאי והחוקר הירושלמי הוותיק דב גנחובסקי).
העתיקה של ירושלים, מכונה בערבית 'בָּאבּ אֶל-עַמוּד'
(שער העמוד). ואכן, במפת מידבא הנודעת, שהוכנה כנראה במאה
ה-6, נראה ברחבת אותו שער עמוד המיל מימי אֵלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה, היא ירושלים
של ימי הקיסר הדריאנוס. מעמוד זה נמנו מאז מרחקי הדרכים היוצאות מן העיר.
 |
| ירושלים במפת מידבא. העמוד של שער שכם נמצא בצד שמאל באמצע. |
ממשלת המנדט אימצה אותה שיטה, ובימי שלוט הבריטים ציינו
אבני הק"מ בכבישיה הראשיים של פלשתינה-א"י את המרחק מבית הדואר המרכזי בירושלים,
הנמצא עד היום בתחילתו של רחוב יפו (מול כיכר ספרא ועיריית ירושלים). כך
הוצבה אז בסיבוב מוֹצָא אבן הקילומטר השביעית, ומסורת ירושלמית קשרה אבן זו
לכינוי 'שבע האחיות',
שהוענק מזה עשרות שנים לכביש היורד ממעוז ציון לארזה ולמוצא עילית.
בקילומטר השביעי נראה עד היום, ממזרח ל'גשר מוצא', בית אבן, שנותר מן הכפר
קאלוניה לשעבר. על פי אותה מסורת, ניהלה שם אחת מנשות הכפר בית בושת, שנועד
לשרת חיילים
ושוטרים בריטיים. הללו כינו אותו בינם לבין עצמם
בשם Kilo. Seven (הקילומטר
השביעי), בעוד 'הבנות' אשר שם זכו בכינוי החיבה Seven Sisters... (כך שמעתי מפי העיתונאי והחוקר הירושלמי הוותיק דב גנחובסקי).
בני מוצא זכרו היטב בית זה שהיה שייך ל'מאדאם' מונירה.
כך סיפרו מאיר וצֳרִי ברוזה בספרם המשותף מוצא: סיפור ארץ-ישראלי, כנה, 1994, עמ' 156-155:
 |
| כביש 'שבע האחיות' בירידה ממעוז ציון למוצא עילית (מקור: ויקיפדיה) |
ראו עוד במאמרי: 'שבעה
שמות ל"שבע האחיות" ', מחקרי יהודה ושומרון, יב (תשס"ג), עמ' 272-257.
 |
| רכב השרד של הנציב העליון סר הרברט סמואל עולה במעלה הרומי שלימים יסלל עליו כביש 'שבע האחיות'. במרכז התמונה למעלה אפשר לראות את שרידי 'מעלה רומאים' העולה ממוצא מזרחה לעבר שכונת גבעת שאול. התמונה צולמה בראשית שנות העשרים ושמורה בספריית הקונגרס האמריקני. |
суббота, 29 августа 2015 г.
Автор: Сас Томас - Книга: "Фабрика безумия" -
Глава 1.
Внутренние враги общества и его защитники
Глава 6.
Внутренние враги общества и его защитники
Ведьма как целитель
http://www.litmir.co/br/?b=187958&p=30тобы понять роль ведьмы как целителя, мы должны вспомнить, что в Средние века медицина, подобно другим отраслям знания, пребывала в состоянии застоя, задержки в развитии. «За исключением арабских и еврейских врачей, которых нанимали богачи за большие деньги, медицинская помощь практически отсутствовала. Простой народ мог лишь толпиться у ворот церкви, ожидая окропления святой водой»[277].
Более того, в атмосфере религиозного женоненавистничества той эпохи с женщиной обращались как с животным или даже хуже, чем с животным.
В результате, отмечает Мишле, «ни одна женщина того времени никогда не обратилась бы к врачу-мужчине, не доверилась бы ему и не рассказала бы ему своих тайн.
Знахарки были единственными, кто следил за этой областью, и для женщин они были единственными лекарями»
«Тысячу лет, — напоминает нам Мишле (именно напоминает, поскольку историкам медицины и психиатрии об этом действительно следует напомнить), — простой народ имел одного-единственного лекаря — колдунью.
У императоров, королей и пап, а также богатейших баронов были различные доктора из Салерно, мавританские или еврейские врачи, но основная народная масса каждого государства, можно сказать, весь мир, обращался только к Saga, или ведунье»[279].
Чаще всего ее звали Добрая Дама или Прекрасная Дама — Bella Donna. Сходным образом называли и одно из ее лекарств — растение, все еще применяемое врачами.
В действительности добрая ведьма была не только врачом, но и астрологом, ворожеей, прорицательницей и знахаркой. Изучение анатомии, на протяжении долгого времени запрещенное Церковью, началось именно с нее, потому именно ее обвиняли в разграблении могил и продаже детей дьяволу.
Изучение ядов, химия и фармакология также начались с нее.
Причины, по которым это должно было случиться, очевидны. Поскольку светское лечение было запрещено Церковью, практиковать его могли лишь изгои общества: евреи или ведьмы. На это указывает Пеннеторн Хьюз: «Евреев считали ростовщиками, поскольку никто, кроме евреев, в средневековом обществе не имел права давать деньги в рост. Кроме того, евреи имели доступ к малому количеству профессий. Аналогичным образом и ведьмы обладали монополией на лечение, а точнее, на двоякую способность лечить и причинять вред, вследствие средневекового запрета на светскую медицинскую деятельность»
Специальные запреты были разработаны Церковью и в отношении еврейских врачей
священники не утверждали, что еврейские врачи и знахарки не способны лечить.
Вместо этого они объявляли злом такое лечение само по себе.
Например когда в середине XVII века городской совет Вюртемберга предоставил определенные привилегии еврейским врачам, городские клирики протестовали, заявляя, что «лучше умереть во Христе, чем получить излечение от врача-иудея, которому помогает дьявол
Ibid is a contraction of ibidem, a Latin word meaning “the same place.
четверг, 20 августа 2015 г.
Ночь в Лиссабоне | Автор книги - Эрих Мария Ремарк
http://loveread.ws/read_book.php?id=3326&p=8
На стенах висели плакаты «Силы и радости» [6] и рекламы немецких курортов.
1 курорт бад райхенхаль
2Баден-Баден - один из самых любимых россиянами курортов Германии.
Звание воздушного курорта является своего рода знаком качества для туристов, желающих отдохнуть в идеальных экологических условиях. Сейчас в Германии насчитывается 1400 воздушных курортов.
официальной классификацией курортов в Германии
1. " Erholungsort" - место отдыха.
Отличается благоприятными особенностями ландшафта и благодатным климатом, а также хорошим качеством воздуха.
2. "Heilbad" - курорт с минеральными источниками, лечебные воды.
Предполагает наличие естественных природных источников, имеющих научно подтвержденный терапевтический эффект. Heilbad должен располагать санаторно-лечебной инфраструктурой и предлагать разного рода терапевтические процедуры под контролем врачей, а также курсы для пациентов. Например, при лечении заболеваний обменной системы - учебную диетическую кухню. Неотъемлемой частью являются парки для прогулок, спортивные сооружения, специально оборудования места для дневного отдыха с креслами, диванами или шезлонгами.
3. "Heilklimatischer Kurort" - курорт с целебным климатом.
Позитивное действие климата на здоровье должно быть подтверждено на основе научных исследований. Для такого рода курортов действуют особо строгие правила контроля состояния окружающей среды в целом и, особенно, воздуха. Проверки проводятся регулярно. Heilklimatischer Kurort должен располагать инфраструктурой, соответствующей типу терапевтических процедур. В описании курорта с целебным климатом должны содержаться сведения о том, при каких заболеваниях пребывание на данном курорте рекомендовано, а также список с противопоказаниями.
4. "Kneippheilbad" - целебный курорт, предлагающий курс водолечения по методу Кнейппа.Метод доктора Кнейппа предусматривает сочетание водных процедур разной температуры с диетой и физиотерапией. Его автор - священник Себастьян Кнейпп (1821-1897), живший в баварском городе-курорте Бад Ворисхофен. Категория Kneippheilbad присваивается курорту после 10-летней срока с момента начала оказания терапевтических процедур. В остальном он также должен выполнять повышенные требования, предъявляемые к климату и окружающей среде.
5. "Kneippkurort" - курорт, предлагающий курс водолечения по методу Кнейппа.
От "Kneippheilbad" (целебного курорта, предлагающего курс водолечения по методу Кнейппа) отличается лишь тем, что для присвоения этой категории не требуется десятилетнего срока успешной терапевтической деятельности санатория (см. первую часть). То есть, обычный "Kneippkurort" является своего рода "кандидатом" на звание курорта "целебного".
6. "Kurort" - курорт.
Курортами называются территории с особенными качествами климата, окружающей среды, почвы или воды, позитивное профилактическое или терапевтическое влияние которых на организм доказано научно. Курорты должны располагать инфраструктурой для приема гостей и прохождения процедур.
7. "Luftkurort" - воздушный курорт.
Этой категории DW-WORLD недавно посвятил отдельный материал: "Как попасть на воздушный курорт". Категория "Luftkurort" присваивается лишь после тщательной проверки климата и воздуха. Специальные комиссии регулярно контролируют соответствие качества воздуха строгим немецким нормам. Также оценивается инфраструктура для отдыха и туристическая привлекательность населенного пункта в целом. Говоря другими словами, "воздушный курорт" - спокойное и тихое место для отдыха на природе.
8. "Seebad" - приморский курорт.
Как следует из самого названия, этот курорт располагается на море. Если не на самом берегу, то, максимум, в двух километрах от него. Расстояние измеряется от центра населенного пункта или курортного комплекса. При проверке оценивается климат, инфраструктура и курортный характер региона.
9. "Seeheilbad" - целебный морской курорт.
К нему предъявляется требования, аналогичные к описанию "приморского курорта". Дополнительные признаки: научно доказанное позитивное профилактическое и терапевтическое воздействие окружающей среды на организм, а также наличие санаторной инфраструктуры.
На стенах висели плакаты «Силы и радости» [6] и рекламы немецких курортов.
1 курорт бад райхенхаль
2Баден-Баден - один из самых любимых россиянами курортов Германии.
Звание воздушного курорта является своего рода знаком качества для туристов, желающих отдохнуть в идеальных экологических условиях. Сейчас в Германии насчитывается 1400 воздушных курортов.
официальной классификацией курортов в Германии
1. " Erholungsort" - место отдыха.
Отличается благоприятными особенностями ландшафта и благодатным климатом, а также хорошим качеством воздуха.
2. "Heilbad" - курорт с минеральными источниками, лечебные воды.
Предполагает наличие естественных природных источников, имеющих научно подтвержденный терапевтический эффект. Heilbad должен располагать санаторно-лечебной инфраструктурой и предлагать разного рода терапевтические процедуры под контролем врачей, а также курсы для пациентов. Например, при лечении заболеваний обменной системы - учебную диетическую кухню. Неотъемлемой частью являются парки для прогулок, спортивные сооружения, специально оборудования места для дневного отдыха с креслами, диванами или шезлонгами.
3. "Heilklimatischer Kurort" - курорт с целебным климатом.
Позитивное действие климата на здоровье должно быть подтверждено на основе научных исследований. Для такого рода курортов действуют особо строгие правила контроля состояния окружающей среды в целом и, особенно, воздуха. Проверки проводятся регулярно. Heilklimatischer Kurort должен располагать инфраструктурой, соответствующей типу терапевтических процедур. В описании курорта с целебным климатом должны содержаться сведения о том, при каких заболеваниях пребывание на данном курорте рекомендовано, а также список с противопоказаниями.
4. "Kneippheilbad" - целебный курорт, предлагающий курс водолечения по методу Кнейппа.Метод доктора Кнейппа предусматривает сочетание водных процедур разной температуры с диетой и физиотерапией. Его автор - священник Себастьян Кнейпп (1821-1897), живший в баварском городе-курорте Бад Ворисхофен. Категория Kneippheilbad присваивается курорту после 10-летней срока с момента начала оказания терапевтических процедур. В остальном он также должен выполнять повышенные требования, предъявляемые к климату и окружающей среде.
5. "Kneippkurort" - курорт, предлагающий курс водолечения по методу Кнейппа.
От "Kneippheilbad" (целебного курорта, предлагающего курс водолечения по методу Кнейппа) отличается лишь тем, что для присвоения этой категории не требуется десятилетнего срока успешной терапевтической деятельности санатория (см. первую часть). То есть, обычный "Kneippkurort" является своего рода "кандидатом" на звание курорта "целебного".
6. "Kurort" - курорт.
Курортами называются территории с особенными качествами климата, окружающей среды, почвы или воды, позитивное профилактическое или терапевтическое влияние которых на организм доказано научно. Курорты должны располагать инфраструктурой для приема гостей и прохождения процедур.
7. "Luftkurort" - воздушный курорт.
Этой категории DW-WORLD недавно посвятил отдельный материал: "Как попасть на воздушный курорт". Категория "Luftkurort" присваивается лишь после тщательной проверки климата и воздуха. Специальные комиссии регулярно контролируют соответствие качества воздуха строгим немецким нормам. Также оценивается инфраструктура для отдыха и туристическая привлекательность населенного пункта в целом. Говоря другими словами, "воздушный курорт" - спокойное и тихое место для отдыха на природе.
8. "Seebad" - приморский курорт.
Как следует из самого названия, этот курорт располагается на море. Если не на самом берегу, то, максимум, в двух километрах от него. Расстояние измеряется от центра населенного пункта или курортного комплекса. При проверке оценивается климат, инфраструктура и курортный характер региона.
9. "Seeheilbad" - целебный морской курорт.
К нему предъявляется требования, аналогичные к описанию "приморского курорта". Дополнительные признаки: научно доказанное позитивное профилактическое и терапевтическое воздействие окружающей среды на организм, а также наличие санаторной инфраструктуры.
Подписаться на:
Сообщения (Atom)